אינדיזיין – קווים לדמותם של הפרגרף רולס


אני זוכרת את הרגע בו פרגרף רולס ואני נפגשנו. מיד ידעתי שזו תחילתה של ידידות מופלאה. אני זוכרת את תחושת ה״יששש!!!״ כשהבנתי שיותר לא צריך לייצר קווים בנפרד מהטקסט ואז למקם אותם מחדש בכל פעם שהטקסט משתנה וזורם אחרת. וגם לא צריך להתאים את הרוחב שלהם לכמות הטקסט בכותרות כי עכשיו הם מתאימים את עצמם בעצמם! ואפילו אפשר לייצר מהם סגנון פיסקה, כך שבפעם הבאה שנרצה קו כזה נוכל לקבלו בלחיצת כפתור!
יכולים להתיישר לרוחב הטור או לרוחב המלל (כך שיתאימו עצמם לשינוי טקסטואלי שיחול בו).
מכיוון שכאשר בפיסקה יש יותר משורה אחת האפקטים המוצגים פה מאבדים את העוקץ (הקו יכול להתמקם מעל/מתחת לפיסקה, לכן
בפיסקה עם שורות רבות, השורות האמצעיות ישארו ״עירומות״ מקו).
הוא cmd/ctrl j), או בקטגוריות של חלון סגנון הפיסקה, במידה ויצרנו אחד כזה.
משיגים באמצעות סימון קו עליון ו/או קו תחתון (Rule Below/Rule Above) ומשחק עם מרחק הקווים מהטקסט
(Offset):
לחוד. מהקל אל הכבד:
בתוך סטריפ צבע). היתרון, כאמור, הוא בכך שהקו ״מחובר״ למלל ורוחבו נקבע בהתאם למלל בכותרת. הרעיון הוא עיבוי הקו
(Wheight), כך שיהיה עבה מהמלל, בחירה בסוג קו Solid, ועל ידי משחק עם ה-Offset, מיקומו ״מתחת״ לטקסט:

ומשמאל, יש לתת ערך קטן ושלילי בשדות Left ו-Right Indent (הזחות מימין/משמאל).

Dots, כאשר נותנים את אותו צבע הקו גם למרווחים (Gap Color) ובכך יוצרים קו רצוף בעל פינות מעוגלות.

בו שימוש בקו עליון וקו תחתון גם יחד:
יוזן הערך 0 ובימין ( Right Indent) יוזן ערך שלילי קטן כך שיהיה מרווח קטן בין קצה הקו למלל – ראו תמונה 1.
תשתמש בקו המנוקד עם מילוי צבע המרווחים בגוון זהה. ההזחה מימין תישאר על 0 בעוד ההזחה משמאל תתרחק לערך גבוה מהרגיל
(בדוגמה הנ״ל: -6) כדי שתסתיר את הקצה הישר של הקו התחתון. – ראו תמונה 2.
מיקומו הורטיקלי למיקום הקו העליון.

קופסה:

ועבה במעט מהקו התחתון (Below) הלבן. במשחק עם ההזחות מימין ומשמאל יוצרים אילוזיה של קו מתאר אחיד – של ״קופסה״.
חלון ה-Stroke, וישמשו אותנו כקו לכל דבר.
הפיסקה צריך פיסקה שתכלול תו כלשהו), וכך לקבל דוגמה של קו ללא מלל.


דקים יותר. (להוראות יצור סגנון קו חדש – ראו בפוסט הקודם)

הדמיון הטובה.

Character, אפשר להגיע לעוד מיני כותרות משוכללות ו-כן, לעיתים קיצ׳יות:

לצדדים. בעזרת הפרגרף רול אפשר להשיג רק שניים במקביל, לכן פה בא לעזרה הבנדוד אנדרליין. כפי שניתן לראות בתמונה 1,
האנדרליין יהווה את הסטריפ המארח של המלל. עושים את זה בדיוק כמו בדוגמאות למעלה. ההבדל היחיד הוא שבחלון אנדרליין
אין לנו הזחות, לכן כשרוצים לתת קצת ספייס לפני ואחרי המלל, יש להקליד רווחים. פחות כיף. למה פחות כיף? כי המטרה,
הרי, היא להכין מהסיפור הזה סגנון פיסקה, כך שבכל פעם שנרצה להשיג את סוג הקו הזה נעשה זאת בלחיצת כפתור. ובכן,
הרווחים אינם תכונה של מלל ולכן לא ישתתפו בסגנון, מה שאומר שבכל מקום בו נרצה רווח נאלץ להקלידו ידנית. מקומית.
טוב, נו, אז לא הכל מושלם…
לכל צורך אחר. בדוגמה זו נעשה שימוש ב-Glyph ליצירת העיטור.

different
ובאופן אוטומטי:

בהיר כדי שיהיה נוח לכתוב עליו. לקו התחתון נותנים רוחב לפי מלל (Width – Text), עובי שיהיה עבה במעט מגובה הקו
העליון וצבע לבן כך שיכסה את הקו העליון כרוחב המלל ויצור אילוזיה שהקו העליון מתחיל היכן שהמלל נגמר.
לקו אחר באמצעות הסגנונות המקוננים (Nested Styles), אבל זה כבר לפוסט אחר…
באותו נושא
-
נכתב ע"י סיגלית אריאלי
-
נכתב ע"י יגאל לוי
-
נכתב ע"י יגאל לוי
כתבות נוספות שיכולות לעניין אותך:
-
נכתב ע"י שירלי אשרת-פסטרנק
-
נכתב ע"י יגאל לוי
-
נכתב ע"י שירלי אשרת-פסטרנק