אלוהים אדירים, הגזמנו. לא כל שמש שוקעת היא דוגמנית לוהטת. כן, שקיעה יכולה להיות רקע מהמם
לתמונה דרמטית ולהכיל אובייקט מעניין, או לספר סיפור קטן. אבל אינפלציה של שמיים כתומים גנריים? אפשר לוותר. כן. גם
זריחות.

נכון שקרדיט זה דבר חשוב, וצריך לשמור על זכויות יוצרים. אבל בחייכם, מי ירצה לגנוב מכם
תמונה? חותמת מים על התמונה זה מתנשא ומפריע ובינינו, אנני לייבוביץ' אתם לא.

שחור זה עצוב, ולבן זה מיושן. אין ממש צורך למסגר את התמונות שלכם. זה מגביל את הדמיון וקוטע את הזרימה. תנו לצופה את היכולת להיפתח.

אז יש לכם מצלמה חדשה, שיכולה לחשוף 6 דקות. יופי לכם. אין שום סיבה שתתנו לנו דוגמא של
יכולת האיות שלכם עם פנס כיס. זה ילדותי. לכו לצלם פסי מכוניות מעל נתיבי איילון.

אוקיי הבנו. אתם אשפי הפוטושופ ויודעים לבחור אזורים בקפידה. ובכל זאת, אלא אם אתם סטיבן
שפילברג שמנסה לזכות באוסקר, אל תציקו לנו ותשאירו את התמונה כולה צבעונית. או שחור לבן.

עוד תמונה של מפל מרוח ונשתגע. זה כבר לא ממש מעניין, וגם לא מראה על יכולת טכנית מי יודע
מה.

אחד המגוחכים, אם לא ה… אז שילמתם כמה אלפי שקלים על מצלמה, שממילא אתם מנצלים אולי עשירית מהיכולות שלה. אז למה להשוויץ? ממילא התמונה הפוכה, ואף אחד לא מכיר יצרן בשם
נונאק. סביר גם להניח שאת הסלפי הזה צילמתם במצב P ובעזרת פוקוס
אוטומטי ובפורמט JPEG. צלמים אמיתיים לא עושים סלפי עם הציוד. הם
דואגים שהעוזר שלהם יצלם אותם כשהם לא שמים לב.

איך לומר זאת בעדינות? מגדל פיזה יצא לנו כבר מהתחת. תפסיקו לאכול שמש, לאחוז גמדים ולתמוך
במגדל אייפל. זה כל כך שנות ה-70.

10. אוכל

לא כל מה שנכנס לכם לפה חייב להצטלם ולהיות מופץ לכל עבר. לצלם תמונות איכותיות של אוכל זו
מיומנות לא פשוטה. רוב התמונות של מזון שאנחנו מצלמים לא ממש מעוררות תיאבון.