exm menu

 

exm menu

 

על אפקטים מיוחדים בווידאו

מיכל וינס | 28.08.2022

משחר ימיו של המדיום הקולנועי, מטרתם של יוצרים רבים היתה ליצור חוויה ויזואלית מסחררת שתשאיר את הצופה פעור פה. אפקטים מיוחדים תלויים לחלוטין בטכנולוגיה העומדת לרשות היוצר בכדי ליצור את האשליה הויזואלית הרצויה. 

במאמר זה אסקור מספר נקודות מפתח בהתפתחות אפקטים מיוחדים שהשפיעו על החוויה הויזואלית עד היום ואמשיך עם נקודות נוספות במאמר הבא.

מאחר ולדימיון האנושי אין גבולות, התפתחות הטכנולוגיות שמאפשרות את האשליה הרצויה מחוברת לחלוטין לחוויה הויזואלית שלנו, הצופים. ככל שאנו "סופגים" יותר אפקטים מיוחדים – כך נדרשת טכנולוגיה חדשה בכדי לגרום לנו לפעור פיות בתדהמה.

סרטי אפקטים נחשבים בימינו לזאנר העומד בפני עצמו, אך אפקטים מיוחדים בסרטים אינם נחלת סרטי פנטזיה/מדע בדיוני/וקומיקס בלבד – אנו נתקלים בהם בכל מקום – החל מפרסומות בטלוויזיה וכלה בסדרות ילדים.

שילוב אנימציה קלאסית

מראשית התפתחות המדיום הקולנועי, שילוב של אנימציה קלאסית עם שחקנים אמיתיים שבה את דימיונם של הצופים. היוצר ראשון שראוי לציון בהקשר זה הוא ווינזור מק'קיי, שכבר ב-1914 עשה שימוש בדמות מצויירת של דינוזאורית "מאולפת" במופעיו. גרטי הדינוזאורית נשמעה לפקודותיו והגיבה בתיאום שהקסים את קהל הצופים. בסיום המופע היה ווינזור נעלם מאחורי המסך בתיאום נפלא עם קטע אנימציה קלאסית של דמותו המתרחקת כשהוא רוכב על גבה של גרטי.

הנה סרטון קלאסי של ״גרטי הדינוזאורית״ מ 1914:

קטעים אלה השפיעו רבות על יוצרים מאוחרים יותר, כמו וולט דיסני והאחים פלייישר, שיצרו מתוך כך טכנולוגיות משלימות ליצירת אשליה זו של דמות מצויירת שמופיעה במקביל לשחקן.

סרטים קלאסיים שניתן להזכיר בהקשר זה הם "מרי פופינס" (1964) – בו נעשה שילוב של אנימציה קלאסית ושחקנים חיים, ו"מי הפליל את רוג'ר ראביט" (1988) – בו שופר משמעותית השילוב הזה בזכות הטכנולוגיה הממוחשבת.

הנה קטע של סרטון ״מאחורי הקלעים״ מרוג׳ר ראביט שמדגים את התפתחות הטכנולוגיה:

ב-2018 נוצר סרט המשך למרי פופינס, ״מרי פופינס חוזרת״, שהיה יותר הומאז׳ לסרט הראשון מאשר המשך וניתן לראות בו כיצד הטכנולוגיה הממוחשבת שקיימת כיום התפתחה במהלך 30 השנים מאז רוג׳ר ראביט. מלבד שימוש באביזרים שונים שיעזרו לאשליה ובשכבות אמיתיות בזמן הצילום, מודגם שימוש במסכים ירוקים לשילוב האנימציה – ועדיין מדובר באתגר של חודשים של יצירה בכדי להגיע לתוצר הסופי.

הנה קטע מתוכו שמדגים זאת:

שימוש במיניאטורות

ב-1927 יצר פריץ לאנג את ״מטרופוליס״, סרט שנחשב לאחד המשפיעים בז׳אנר האפקטים המיוחדים. הסרט עשה שימוש מופלא בטכנולוגיות התקופה ושילב צילומי עיר עתידנית וסטים 

מיוחדים בצילומי עיר אמיתית תוך שימוש במיניאטורות מפורטות, מודלים זעירים הנעים על חוט, ואנימציה קלאסית שנצרבה בנפרד על כל פריים. 

הראשון שעשה שימוש כזה במיניאטורות ומודלים היה ג'ורג' מילייה ב"מסע לירח" (1902), אך מאחר ו״מטרופוליס״ היה סרט מדע בידיוני באורך מלא כולל שחקנים חיים, הותיר הסרט רושם בלתי נמחה על צופים ויוצרים כאחד (ואף זכה לפני שנים ספורות לגירסה שחודשה דיגיטלית ויצאה מחדש למען צופים בני ימינו).

תמונה של מיניאטורות מתוך הגרסה המקורית של ״מטרופוליס״

שימוש במיניאטורות לא נעלם מעולם האפקטים המיוחדים – בסרטים נוסח "מלחמת הכוכבים"

ואפילו בסרטי "שר הטבעות" נעשה שימוש דומה של שילוב מודלים מיניאטוריים של ערים ונופים מעולם הפנטזיה ביצירה ממוחשבת לקבלת נוף פנטסטי – בהתאם לדרישה.

הנה קטע מאחורי הקלעים של הסרט הראשון מסדרת ״מלחמת הכוכבים״ (1977):

Matte Paintings

שנים רבות טרם עידן האפקטים הממוחשבים, היתה מקובלת טכנולוגיה בשם Matte Painting – ציורי רקע ריאליסטיים ענקיים, בפרספקטיבה המתאימה לשילוב עם סט אמיתי – כך שתתקבל אשליה של שחקנים המצולמים בסצינת חוץ. ציורים מסוג זה נהוגים עוד מימי "חלף עם הרוח" (1939) בו הוצגה בדרך זו אחוזת טארה. 

הטכנולוגיה נחשבה למקובלת משום שהאשליה של ציורי רקע אלה היתה לרוב מוצלחת מאוד כך שלצופה לא היה ברור כי הוא אינו צופה בסביבה מצולמת אמיתית. מבחינה הפקתית זו טכנולוגיה שעדיין נחשבת לחסכונית – בעיקר בימינו כשמשתמשים במחשב בתהליך הפוסט כדי ״לתפור״ את כל השכבות השונות – כך שגם כיום עדיין מרבים להשתמש ברקעים.

אזכיר מספר דוגמאות ותיקות מפורסמות נוספות: 

  • "כוכב הקופים" (1968) בו נראה פסל החירות מוטל על חוף הים בסצינת הסיום.
  • "הקוסם מארץ עוץ" (1939) – כל צילומי החוץ וצילומי ארץ הברקת. 
  • ״מלחמת הכוכבים" (1977) באינספור צילומים משלל הכוכבים בהם מתרחשת הרפתקאתם של הגיבורים, כולל צילומי פנים "כוכב המוות" במספר סצינות מפתח. 
  • ולא ניתן לשכוח את "בלייד ראנר" (1982) שהיווה בעצמו אבן דרך חשובה במראה של סרטי פנטזיה, והפליא לשכלל אמנות זו.

כאמור, החל משנות ה-90, החליפה טכנולוגיית הרקעים הדיגיטליים את השימוש ב-Matte Painting, כך שכיום משולבים רקעים שנוצרו במחשב יחד עם סצינות מצולמות, אך העיקרון דומה. הנה סרטון שמסביר ומדגים את השימוש ב-Matte Paintings:

בזכות תכונת זיהוי דמויות שמובנית במכשירים שונים בטכנולוגיה בת ימינו, ניתן לתפור ״רקע אחר״ מאחורי אדם מצולם. אנחנו נתקלים בזה בתוכנות כמו זום או סקייפ, ולמעשה הרעיון המרכזי דומה לשימוש ב-Matte Paintings.

שימוש באנימציית Stop-Motion

אנימציה מסוג זה מתבצעת על ידי יצירת שינוי מזערי במודל של דמות כלשהי בעלת מפרקים, ודגימת צילום בודד שלה – וחוזר חלילה. בסופו של תהליך מפרך זה מתחברים הצילומים הבודדים לכדי תנועה מלאכותית רציפה של המודל. אנימציה מסוג זה היתה שימושית כבר ב-1890, אך הפכה למפורסמת מאוחר יותר, כאשר סצינות Stop-Motion שולבו בסרט מצולם, כך שיצורים פנטסטיים "נעו" במקביל לשחקנים חיים. 

דוגמא מפורסמת לכך היא "קינג-קונג" (1933), בו נראה שילוב של הגורילה האימתנית יחד עם שחקנים אמיתיים, אך גם בסרטי "מלחמת הכוכבים" נעשה שימוש בטכנולוגיה זו ולמעשה לא נזנח עד היום (עם שיפורים רבים כמובן). 

סרט על-זמני שהשפיע רבות על יוצרים שמשתמשים בטכנולוגיה זו הוא "יאסון והארגונאוטים" מ-1963, בו נראים שלדים שקמים מקברם ונלחמים בחרבות בשחקן. ריי האריהאוזן, אחד הטכנאים של האפקטים המיוחדים בסרט זה, הפך לימים לחלוץ נודע של טכנולוגיה זו והשפיע רבות על יוצרים מאוחרים יותר כמו טים ברטון. 

הנה קטע מתוך ״יאסון והארגונאוטים״:

כיום בגירסה ה״ביתית״ של הטכנולוגיה ניתן ליצור stop-motion גם בטלפונים חכמים שונים. טלפונים שכוללים מצב צילומי שכזה מאפשרים לצלם סרטון ב״דילוגים״ כך שניתן להזיז משהו בהדרגה מול המצלמה והסרטון שנוצר מציג תנועה ״עצמאית״ של האוביקט.

אפקטים של מים בקנה מידה אפי 

ב 1923, יצר ססיל בי דה מיל את "עשרת הדיברות" בפעם הראשונה. בסרט, שמציג את בריחת בני ישראל ממצרים, יש סצינה מרשימה של חציית ים סוף וסגירתו מחדש על צבא המצרים. הסצינה שילבה צילומי מים נשפכים מכלי, matte painting, ושחקנים מצולמים, בכדי ליצור את האשליה המושלמת. ססיל בי דה מיל, שנחשב לפרפקציוניסט, חזר ועשה גירסה מחודשת לאותו סרט ב-1956, ושיפר משמעותית את האפקטים המיוחדים. התוצאה היתה מרהיבה והשפיעה רבות על יוצרים מאוחרים יותר. 

במקביל, עשה דה מיל שימוש פורץ דרך ב"הכפלה" מלאכותית של ניצבים מצולמים בכדי ליצור אשליה של כמות אנשים הרבה יותר גדולה – טכנולוגיה ששופרה מאוחר יותר באופן ממוחשב ב"גלדיאטור" של רידלי סקוט (2000).

הנה סרטון קצר שמציג את טכניקת ״ההכפלה״ כפי שהיא מתבצעת כיום:

לאחר השתלטות האפקטים הממוחשבים על הטכנולוגיה, הופיעו אפקטים דומים של מים בסרטי אסונות למיניהם נוסח "הסערה המושלמת" (2000) ו"טיטאניק" (1997), בשילוב עם כל טכנולוגיה קיימת אחרת, כמובן (CGI, מיניאטורות, מודלים בגודל אמיתי, מסך ירוק, טנק מים ענק עם רקע כחול ועוד).

הנה קטע שמציג חלק מהעבודה ליצירת אפקטים מיוחדים בטיטאניק:

חשיפה כפולה/סופר-אימפוז

בטכנולוגיה זו "מחברים" שני נגטיבים (או יותר) זה מעל זה ליצירת "שכבות" שיוצרות אשליה. אחד הסרטים הראשונים שנעשה בשיטה זו היה "הגנב מבגדד" (1924) של ראול וולש – בו התרחשו סצינות פנטסטיות שכללו שטיח מעופף, דרקון יורק אש, עכביש ענק מתחת למים, וצבאות מיתולוגיים קמים מתוך אבק המדבר. 

תמונה מתוך ״הגנב מבגדד״:

גם בסרט "האיש הבלתי נראה" (1933) נעשתה עבודה דומה כך שנוצרה אשליה מושלמת של דמות בלתי נראית. בסצינת הסיום מת האיש הבלתי נראה ופניו נחשפו בהדרגה – החל מגולגלתו, עורו ופניו – טריק מהפכני לתקופה.

הנה הקטע מסוף הסרט:

הקרנה אחורית

טכנולוגיה ותיקה זו שימשה לסצינות בהן שחקנים "נוסעים" או "טסים" – הרקע הוקרן על מסך גדול מאחוריהם וצולם יחד איתם. כך נוצרה אשליה של תנועה. היא שימשה גם להשתלת דמויות stop-motion או מיניאטורות ברקע אמיתי. 

אחת הדוגמאות שכבר הוזכרה פה היא "קינג-קונג" (1933) – בסצינה המפורסמת על בניין האמפייר סטייט, קונג נלחם במטוסים שחגים מעליו והרקע צולם בהקרנה אחורית. החיסרון של טכניקה זו הוא שלעיתים נראה הרקע המוקרן מאחור דהוי, ולא תמיד היה סינכרון בין המודל בו ישבו השחקנים לבין תנועות הרקע – כך שהאשליה לא תמיד היתה מושלמת, אך מאחר והצופים היו פחות מנוסים – עבור הצופים האשליה עבדה.

הקרנה קדמית

הסרט שפיתח טכנולוגיה זו ומזוהה איתה במיוחד הוא "אודסיאה בחלל-2001” (1968) של סטנלי קובריק. בטכנולוגיה זו מוקרן הסרט של המסך האחורי גם על מסך קדמי העשוי מחומר מחזיר אור מיוחד, וממנו נזרקת ההשתקפות על השחקן. ההשתקפות שנזרקת על השחקן אינה ברורה מספיק בכדי להקרין על השחקן – אבל כן מדגישה מאוד את הרקע, כך שהאפקט הסופי מוצלח יותר מהקרנה אחורית.

הנה סרטון שמדגים איך משתמשים בהקרנה קדמית:

Time-lapse

דילוגי-זמן ומשחקי מהירות נפוצים מאוד בעולם האשליה הויזואלית, ונצפו מזמן ב"מלחמת העולמות" (1953), וב"מכונת הזמן" (1960) של ג'ורג' פאל. המושג מתייחס להרצה מהירה מאוד של שעות רבות ליצירת תחושה של מעבר זמן, או הילוך איטי במיוחד המדגיש פרטים שהעין אינה מסוגלת לתפוס במהירות רגילה. כיום ישנן מצלמות מיוחדות עבור הילוך איטי במיוחד המאפשרות לצלם אלפי פריימים בשניה כך שניתן להאט את המהירות מאוד ועדיין לקבל תנועה חלקה המורכבת ממספר אופטימלי של פריימים בשניה (פריים = תמונה אחת מהרצף). טכנולוגיה זו משמשת לפרסומות, סדרות, וסרטים רבים. דוגמא בולטת – “התחלה" של כריסטופר נולן (2010), בו נצפים רגעים רבים בהילוך איטי במיוחד להדגשתם.

הנה קטע מ״מכונת הזמן״ שמציג מעבר בזמן בעזרת דילוגי זמן:

התכונה של דילוגי-זמן נמצאת כיום במגוון רחב של מצלמות כולל טלפונים חכמים, כך ששוב מדובר בטכנולוגיה שהפכה לחלק מהיומיום שלנו.

יצירת "כפילים"

ב-1961 נעשתה גרסה של דיסני על פי "אורה הכפולה" של אריך קסטנר בה צולמה היילי מילס הצעירה פעמיים באותן סצינות ובאותן זויות, ובסיום חוברו חצאי תמונות לנגטיב השלם בכדי ליצור את האשליה של "תאומות". 

ב"שמים כחולים" (1946) – 10 כפילים של פרד אסטר רוקדים מאחוריו בעזרת הכפלה שכזו, וב “ציפורים” של היצ'קוק (1963), נתפרו 12 שוטים נפרדים של עורבים ליצירת הסצינה בה העורבים נאספים על מתקני השעשועים. 

הנה ההכפלה של פרד אסטר מתוך ״שמיים כחולים״:

שימוש דומה בהכפלות של דמויות נעשה עד עצם היום הזה, בקליפים מוזיקליים, בסרטים, ואף בפרסומות – אלא שהטכנולוגיה השתפרה, וכיום בעזרת מסך ירוק ועיבוד דיגיטלי, ניתן ליצור כמות רבה של כפילים שאינם כבולים לצידו האחד של הפריים המצולם. הגדיל לעשות דיויד פינצ'ר ב"רשת החברתית" (2010) כאשר צילם שני שחקנים שונים בתפקיד תאומים זהים, והשתמש מאוחר יותר בטכנולוגיה בכדי "לתפור" את ראשו של הראשון על גופו של השני.

אנג לי לקח את הטכנולוגיה צעד אחד הלאה כשביים את וויל סמית׳ מול עצמו הצעיר יותר ב״איש מזל התאומים״ (2019) – כשהדמות הצעירה יותר נבנתה ונתפרה וירטואלית כשהיא מבוססת על תמונות עבר ועל לכידת תנועה מדויקת של סמית׳.

הנה סרטון שמראה כיצד יצרו את הכפיל הצעיר של וויל סמית׳ לסרט:

לסיכום חלקו הראשון של המאמר, אציין שחלק מהטכנולוגיות שהוזכרו מוטמעות כיום גם במכשירים יומיומיים ומשמשות אותנו גם בגירסאות ״צנועות״ יותר מאלה של התעשיה הקולנועית. אך כפי שניתן לראות, הדימיון היצירתי במדיום הוידאו דוחף יוצרים להעלות את הרף ו״להמציא גלגלים חדשים״ כל הזמן. מאחר ווידאו מהווה כיום חלק בלתי נפרד מחיי היומיום של כולם מגיל צעיר, הצופה העכשווי בקיא במגוון אשליות ויזואליות שבעבר נראו קסומות לחלוטין – ובכל זאת ניתן להפתיע אותו בזכות ההתפתחויות הטכנולוגיות האחרונות.

בחלקו השני של המאמר אסקור טכניקות נוספות של אפקטים מיוחדים וכיצד הן משתלבות בחיי היומיום שלנו כדי להוסיף קצת קסם למציאות 🙂

print

 

באותו נושא

  • נכתב ע"י
    ב-Adobe פתחו בפני המנויים את האפשרות להתקין את גירסאות הבטא השונות של הכלים שלהם. במאמר זה אסביר מה ההגיון מאחורי...
    27.09.2023 | כתב: מיכל וינס
  • נכתב ע"י
    השאלה ״האם אנחנו לבד?״ נמצאת בבסיס החוויה האנושית מזה דורות, לצד שאלות קיומיות נוספות כמו ״האם יש אלוהים?״, או ״מה...
    31.03.2024 | כתב: מיכל וינס
  • נכתב ע"י
    סרטי קאלט ישראלים
    ההמשך המתבקש לכתבה על “סרטי קאלט” הוא לבחון מהם סרטי הקאלט הישראלים, האם הם עונים לחוקים שהוגדרו לז’אנר-על זה, ואיפה...
    06.10.2013 | כתב: מיכל וינס
-

שלח לחבר

מלאו את הפרטים הבאים:

    גללתם 1112 פיקסלים! רוצים שוב?

    להשארת פרטים
    -

    יש לנו עוד כל כך הרבה לספר, ואנחנו לא פחות מרשימים בטלפון ואחד על אחד. מוזמנים להתקשר: 4908* או להשאיר פרטים בטופס

    • רותם

    • ליהיא



      התקשר

      להשארת פרטים




      אתם מוזמנים למלא פרטים כאן ואנחנו נחזור אליכם