אני מאמינה שאנחנו מוגבלים רק על ידי הדמיון שלנו כמעט בכל תחום. בעידן הנוכחי בו טכנולוגיות מתקדמות תופסות חלק עצום מחיי היומיום של כולנו, אנחנו כבר מצפים מראש לחידושים והמצאות שידהימו ויפתיעו אותנו. תחושה זו נוכחת גם ברגעי הפנאי כשאנחנו צופים במדיום בידורי כזה או אחר. ההיסטוריה של חלק מהאפקטים המיוחדים, אותם אנחנו מקבלים כמובן מאליו כיום, מפתיעה ומרתקת. מפתיעה משום שחלק מהטכנולוגיות מקורן בפיתוח עתיק, ומרתקת משום שהרעיונות בבסיס היצירה היו זהים לרעיונות שיש לחלק מהיוצרים כיום – אלא שבעבר לא היו להם את האמצעים הזמינים כיום. 

הנה עוד כמה נקודות מפתח בהתפתחות אפקטים מיוחדים שעדיין לא הזכרתי: 

מצלמה עם תנועה ממוחשבת / רובוטית 

ב"מלחמת הכוכבים" של ג'ורג' לוקאס (1977), סרט קאלט מסיבות רבות, פותחה לראשונה טכנולוגיה של תנועת מצלמה ממוחשבת שגם סימנה את ייסודה של חברת האפקטים המיוחדים של לוקאס, ,(Industrial Light and Magic) ILM חברה הנחשבת עד עצם היום הזה לאחת המובילות בתחום. המצלמה, שחוברה לזרוע רובוטית נשלטה על ידי מחשב, ובדרך זו ניתן היה ליצור שוטים מורכבים ומסובכים שעדיין לא נראו כמותם בקולנוע. מאז ועד היום, השימוש בתנועה ממוחשבת לשליטה במצלמה התפתח עוד יותר, והוא נפוץ ושגרתי כיום גם בסרטים שאינם נמנים על ז'אנר סרטי האפקטים – ולו רק כדי לאפשר צילומים מסובכים שאינם מתאפשרים בדרך אחרת.

הנה קישור לסרטון ״מאחורי הקלעים״ של ״מלחמת הכוכבים״ מ-1977, שמציג טכנולוגיות שונות שלא נזנחו ורק התפתחו מאז.

למרות שהיכולות השתפרו, הטכנולוגיות בנות ימינו לגמרי מבוססות על כל הדוגמאות ההיסטוריות שאציין, ולכן להשוואה הנה קטע שמציג קצת מאחורי הקלעים של ״מלחמת הכוכבים – אחרון הג׳די״ (2017) העכשיוי יותר:

איפור מיוחד

ז׳אנר סרטי האימה היווה מאז ומתמיד כר נרחב להתפתחות איפור מיוחד ליצירת דמויות מאיימות ולא אנושיות. אחד הסרטים הבולטים הראשונים בו נעשה שימוש באיפור מיוחד הוא "נוספרטו" (1922) בו נראה ערפד שפניו וידיו כללו תוספות מלאכותיות ואיפור שטישטש אותן – כך שהדמות שנוצרה נראתה שטנית ולא אנושית.

ב"מגרש השדים" (1973) נעשה שילוב בין מודלים בגודל טבעי ואיפור מיוחד להפקת סצינות מטרידות במיוחד של הילדה רדופת השדים. 

סרט אחר שהיווה אבן-דרך בהתפתחות זו הוא "זאב אמריקאי בלונדון" (1981), המספר על קורותיו של אדם-זאב צעיר בלונדון. בסצינת המטרמופוזה לזאב נעשה שימוש בתוספות אלסטיות לפניו וגופו של הבחור והאיפור המיוחד יצר אשליה נפלאה מאחר ועדיין ניתן היה לזהות את מאפייניו של השחקן בסופו של התהליך.

סרטים כמו "כוכב הקופים" של טים ברטון (2001) שיכללו טכנולוגיה זו בדרך בה ניתן לראות את הבעותיו של השחקן מתחת למסכה המורכבת על פניו. 

הנה סרטון ״מאחורי הקלעים״ בשני חלקים בו רואים חלק מהתהליך של האיפור המיוחד. בסיומו עולה תוך כמה שניות חלקו השני:

עם זאת, בימינו נעשה גם שימוש נרחב בהלבשת "מסכה" ממוחשבת על גבי פניו של השחקן. דוגמא מוכרת לכך היא "שודדי הקאריבים – סוף העולם" (2007), בה קבוצה גדולה של שחקנים  קיבלה "איפור ממוחשב" שהפך אותם ליצורים חצי אנושיים וחצי יצורי-ים.

גם ב״הסיפור המופלא של בנג׳מין באטון״ (2009) הגיבור הראשי ״מזדקן״ באופן זה.

הנה סרטון שמציג את הטכנולוגיה הממוחשבת שאיפשרה זאת:

אפקטים ממוחשבים – CGI

השימוש באפקטים ממוחשבים החל, כצפוי, בז'אנר הפנטזיה/מדע בידיוני, בסרטים כמו "מלחמת הכוכבים", “מסע בין כוכבים", ודומיו. עם זאת, סרט שנחשב לפורץ דרך באפקטים ממוחשבים הוא "שרלוק הולמס הצעיר" (1985), בו נראתה לראשונה דמות ממוחשבת ריאליסטית בגודל מלא מול שחקן בשר ודם, בקרב חרבות קצר. לקטע אחראים ספילברג ופיקסר (שהיו באותו הזמן חלק מחברת ההפקות של ג'ורג' לוקאס). למותר לציין כי היום השימוש במחשב הוא הנפוץ ביותר לאפקטים מיוחדים – החל מסרטים, סדרות טלויזיה ופרסומות, וכלה במשחקי קונסולה, קליפים מוזיקליים וסרטוני תדמית. 

דוגמאות קלאסיות נוספות שתרמו רבות לשיפור אפקטים ממוחשבים: 

סרטי אסונות כמו "טוויסטר" (1996) – שהביא למסכים כוחות טבע ״ריאליסטיים״ שסחפו ברוח עצמים וחיות ממוחשבות (כמו פרות מעופפות במערבולת הטוויסטר), "היום השלישי" (1996) – שהביא למסכים פיצוצים של מבנים מפורסמים כמו הבית הלבן, ומכוניות שעפות אל המצלמה מהדף הפיצוץ, "הפלישה ממאדים" (1996) של טים ברטון – שילוב CGI ומיניאטורות, ועוד רבים מספור.

הנה קטע קצר המדגים כיצד שולבו מודלים שונים בעבודת פוסט ממוחשבת כדי ליצור את האשליה שהבית הלבן פוצץ על ידי חייזרים בסרט ״היום השלישי״:

אנימטרוניקס

אנימטרוניק היא דמות בגודל טבעי המתפקדת על ידי מנגנון רובוטי שנשלט מרחוק, או על ידי מספר בובנאים שאחראים לתנועותיה. שימוש בבובנאות נפוץ עוד מ-1912, מסרטו של ז'ורז' מילייה "כיבוש הקוטב" בו נראתה מפלצת ענק כשהיא מונעת על ידי מספר בובנאים. 

הנה קישור לסרט (לחובבי הנוסטלגיה).

ב 1993 עשה ספילברג את "פארק היורה", סרט שמיצה את כל הטכנולוגיות הקיימות בזמנו, והביא שילוב מנצח של אנימטרוניקס, אפקטים ממוחשבים ושחקנים בתלבושות דינוזאורים – האשליה הויזואלית שנוצרה עדיין תקפה.

הנה סרטון שמציג את האנימטרוניקס עבור חלק מהדינוזאורים הגדולים יותר:

סרטים מפורסמים נוספים ששימשו אבני דרך:

"הנוסע השמיני" (1979) של רידלי סקוט כלל אפקטים ממוחשבים, אנימציית בובות, רובוטיקה וחוטים – כך למשל, יצרו את הסצינה המפורסמת בה מתפרץ החייזר מבטנו של אחד הגיבורים ונמלט אל חדר אחר בחללית.

"חבובות – הסרט" (1979) של ג'ים הנסון – בובנאות מתקדמת יצרה את סצינת רכיבת האופניים של קרמיט ופיגי בפארק, בה הם נראים ב"גוף מלא" כשהם מניעים את האופניים בעצמם. הנה קטע המדגים את התוצאה:

”T.E“ (1982) של סטיבן ספילברג – הביא למסך דמות חייזרית ילדותית וחביבה שעדיין מייצרת את האשליה. הדמות ברוב הסרט היתה מבוססת תחפושת מלאה שהולבשה על פנטומימאי וכמובן אנימטרוניקס להבעות הפנים.

"בחזרה לעתיד 2 “ (1989) של רוברט זמקיס – הסרט רווי טכנולוגיות עתידניות רבות ומוצלחות המוצגות כשגיבורי הסרט מגיעים לעתידם – החל מסקייטבורד מרחף, מיכשור ביתי מתקדם, ורחובות עתידניים, וכלה במעיל עם טכנולוגיית ייבוש ונעליים עם רכיסה אוטומטית.  

"זיכרון גורלי" (1990) של וולפגנג פיטרסון – הציג ראש מלאכותי, מנהרת רנטגן, ומושבה אנושית על מאדים ואלה רק חלק מהאפקטים המיוחדים בסרט.

אנימציה תלת־מימדית ממוחשבת

ב-1995 יצא "צעצוע של סיפור" של פיקסר לאקרנים, סרט האנימציה התלת־מימדית הראשון באורך מלא. טכנולוגיה זו, שעל פיתוחה שקד ג'ון לאסיטר עוד מימיו כאנימטור בדיסני, כבשה את העולם בסערה. מלבד סרטים באורך מלא שנעשו מאז באנימציה תלת־מימדית, נוצרו סדרות ילדים כאלה, משחקי מחשב, פרסומות ועוד. בנוסף, שילוב של דמויות תלת-מימדיות ריאליסטיות בין שחקנים חיים הפך נפוץ גם הוא, והוא מבוסס ישירות על אבן דרך טכנולוגית זו. 

דוגמאות מייצגות:

"המסכה" מ-1994, שילב בצורה נפלאה את דמותו של ג'ים קרי עם אלמנטים תלת-מימדיים כמחווה לסרטוני אנימציה קלאסית של טקס אברי. 

הנה סרטון שמדגים את השימוש באנימציה תלת־מימדית לקטעים שונים מהסרט:

ב"בייב" מ-1995 נראות חיות מדברות בזכות הדבקה של תנועות שפתיים לחיות המצולמות.

"נסיך מצרים" מ-1998 מציג שילוב של תלת־מימד באנימציה קלאסית. בדרך זו מקבלות סצינות 10 המכות על מצריים וחציית ים סוף עומק מיוחד ומראה מהפנט.

ב"מועדון קרב" מ-1999 הוצג שילוב של תלת־מימד ריאליסטי בצילום. בדרך זו מרחפת המצלמה מעל ודרך אלמנטים שונים באופן שלא ניתן לביצוע בשום דרך אחרת.

הנה סרטון שמסביר איך עשו קטעים שונים של אנימציית תלת־מימד ריאליסטית ששולבה בסרט הסופי:

מסך ירוק

עם התפתחות הטכנולוגיה של האפקטים הממוחשבים, התפתחה גם טכנולוגיית הצילום על מסך כחול/ירוק. טכנולוגיה זו משמשת לחיבור בין שחקנים מצולמים לסביבה אחרת על ידי הפרדתם מהרקע הכחול/ירוק והדבקת רקע אחר במקומו.

התפתחות הטכנולוגיה הזו החלה בימי "מלחמת הכוכבים" (1977), שוכללה ושופרה בימי "אינדיאנה ג'ונס ושודדי התיבה האבודה" (1981), והפכה לחלק בלתי נפרד מעולם הפרסום ועולם הטלויזיה. למעשה, כיום היא משמשת גם חובבים שונים לשלל מטרות.

בסרט "האלמנט החמישי" (1997) של לוק בסון, שימוש במסך ירוק איפשר ליצור סביבות עתידניות מדהימות בעושרן, שכמותן לא נראו מאז "בלייד ראנר" (1982). כיום, כמעט בכל סרט המשתמש בשילוב של אפקטים או דמויות ממוחשבות, נעשה שימוש במסך ירוק/כחול – סדרת סרטי "הארי פוטר", סדרת סרטי "נרניה", סדרת סרטי "שר הטבעות“, ב“בלייד ראנר 2049“ (2017) וב“הרוח במעטפת“ (2017),  וכך גם בסדרות טלויזיה כמו "משחקי הכס“ (2011-2019) או ״ווסטוורלד״ (2016 עד היום).

הנה סרטון שמציג את השימוש במסכים ואוביקטים ירוקים / כחולים ועוד טכנולוגיות שהוזכרו פה עבור העונה השביעית ״של משחקי הכס״:

Bullet-time  – “זמן קליע"

מאז שיצא "המטריקס" לאקרנים ב 1999, נצפית פיסת הטכנולוגיה שמוצגת בו בכל פרסומת, סדרת טלויזיה, וסרט שיכול להרשות אותה לעצמו. ”המטריקס“ המציא את "זמן-קליע" – מניפולציה בה (כביכול) הזמן עוצר מלכת והמצלמה מסתובבת סביב השחקן בעודו מבצע פעולה כלשהי באויר – כשבסרט זו היתה התחמקות מקליע. הטכנולוגיה מבוססת על העמדת כמות גדולה של מצלמות סביב השחקן במעגל, שמצלמות אותו בו-זמנית. אחר כך מוקרנים פריימים עוקבים של התנועה – אחד מכל מצלמה בסדר עוקב. כך ניתן "להסתובב" סביב השחקן בעודו מבצע פעולה כלשהי. בשילוב עם הילוך איטי, מסכים ירוקים ואפקטים שונים, הצליח המטריקס "להמציא את הגלגל" מבחינת האשליה הויזואלית המוצעת לצופה: 

שידרוג של טכנולוגיה זו נצפה בסרטים כמו "התחלה" של כריסטופר נולן (2010), בהן סצינות חלומיות מתערבבות במציאות ושוברות מחסומים כמו כוח המשיכה, מהירות ומסה בצורה אסטטית ויפיפיה (וכך זכה סרט זה באוסקר על אפקטים מיוחדים).

הנה סרטון שמדגים על מודלים קטנים כיצד התבצעו חלק מהאפקטים המיוחדים בסרט:

והנה סרטון נוסף שמדגים את הסט המסתובב המקורי מהסצינה האייקונית ששוחזרה בסרטון הקודם. ניתן לראות כיצד באמת ניתן עדיין ״להמציא את הגלגל״ בעזרת רעיון פשוט כמו ״גליל״…

לכידת תנועה בתלת-מימד

לכידת תנועה נעשתה מבוקשת במיוחד מרגע התפתחות האנימציה התלת־מימדית לרמה בה ניתן ליצור ריאליזם אמיתי. בעזרת לכידת תנועה ניתן "לשתול" דמות ממוחשבת תלת־מימדית במקום שחקן, או למעשה – להקליט את תנועותיו של השחקן ולהלבישן על גבי הדמות. אחד הסרטים החשובים בהקשר זה הוא ”שליחות קטלנית 2” (1991), בו הוצג לצופים רובוט אנושי לחלוטין שעשוי ממתכת נוזלית המסוגלת להשתנות לכל דבר בו הוא נוגע. בעזרת לכידת תנועה של השחקנים המעורבים, נצפה ה"רובוט" כשהוא לובש ופושט את צורתם של בני אדם שונים במטמורפוזה חלקה, מתקן את עצמו לאחר פגיעות כדורים, ואף עובר דרך סורגים. סרט זה היווה אבן דרך חשובה בהתפתחות לכידת התנועה, שהובילה בסופו של דבר לדמויות כמו גולום בטרילוגיית "שר הטבעות", וליצירות כמו "אווטאר" (2009) שכולו התבסס על לכידת תנועה של שחקנים חיים והלבשתה על דמויות ממוחשבות.

הנה סרטון מאחורי הקלעים שמציג את קפיצת המדרגה באפקטים מיוחדים שעשה ״שליחות קטלנית 2״:

לעיתים לכידת התנועה משמשת באופן חלקי בכדי לחבר או להעלים חלקים משחקן – למשל, בסדרת סרטי "נרניה", נראות דמויות רבות שחלק מגופן הוא השחקן המצולם וחלק ממוחשב באופן ריאליסטי (כמו הקנטאורים, הפיאון והמינוטאור). חיבור זה לא היה מתאפשר אלמלא היתה טכנולוגיה שמאפשרת ללכוד את מיקומם של איברי השחקן ו"להדביק" במקומם את האיברים התלת־מימדיים הממוחשבים. בנוסף, לטכניקה זו מצטרף שימוש במסף ירוק – השחקן לבוש בחליפת גוף בצבע ירוק המכסה את חלקי הגוף האמורים להיות מוחלפים. כך ניתן להעלים אותם ולחבר במקומם את החלקים הממוחשבים בהתאם לתנועות המקוריות של השחקן:

תיקוני צבע ברירניים

תיקוני צבע ברירניים יחד עם קומפוזיציה שכבתית מהווים לעיתים אפקט מיוחד בפני עצמו. דוגמאות שניתן להזכיר בהקשר זה: 

"פורסט גאמפ" מ-1994 של רוברט זמקיס, בו נעשתה קומפוזיציה דיגיטלית של פורסט לצילומים היסטוריים בתרבות האמריקאית. הנה סרטון שמדגים בדיוק את זה (בשילוב עם טכנולוגיות נוספות שהוזכרו פה):

ב"פלזנטוויל" מ-1998 תיקוני הצבע הברירניים, שילוב של איפור חכם וטכניקת צילום היו חלק מהסיפור בו העיר ה"מושלמת" משנות ה-50 משתנה והופכת למודרנית בהדרגה, כתוצאה מהגעתן של שתי דמויות מהעתיד. בהדרגה חודר צבע אל הסרט המצולם בשחור/לבן – החל מאלמנטים צבעוניים בודדים בפריים, וכלה בדמויות צבעוניות בין דמויות אחרות בשחור/לבן.

בסצינה הבאה דמות ראשית מנסה להסתיר את השינוי הצבעוני שלה מבעלה:

המעבר למכשירים חכמים ואפליקציות חכמות

תכונות כמו זיהוי פנים מאפשרות בימינו לכל אחד להעלים רקעים ולשתול דמויות ממוחשבות שונות במקום פרצופו. תכונה זו נפוצה אפילו באפליקציות תקשורת פשוטות (כמו סקייפ, זום או סנפצ׳אט ודומותיה).

עולם האפקטים המיוחדים זמין לנו, הצופים, לא רק בקולנוע, ויש להניח כי נראה עוד התפתחויות רבות בתחום זה, שכן לדימיון אין גבול, התחרות בין היוצרים רק מתגברת, והצופים המנוסים תמיד צמאים לריגושים ויזואליים חדשים. למזלנו הטכנולוגיות רק משתפרות אז יש למה לצפות…

יהיה מיוחד 🙂