אז נכון, אתם נשארים בבית כל היום, אבל חשוב שיהיה לכם חדר שאליו אתם "יוצאים". אני מדברת
על חדר עבודה. לא חדר בלאגן שדוחפים אליו את הרדיאטור בקיץ ואת המאוורר בחורף, לא חדר ארונות שמאחסן את כל השטויות
שלא יודעתם איפה לשים, לא חדר עם מיטה נפתחת לאורחים. חדר עבודה. חדר שזה כל ייעודו בעולם – להיות מרחב העבודה שלכם.
החדר הזה יהיה המקום שאליו אתם "יוצאים" כשאתם הולכים לעבוד ורצוי מאוד שתהיה לו דלת, כזאת שאפשר לסגור כשצריך. מרגע
שנכנסתם לחדר העבודה, אתם בעבודה.

הכוונה להוציא את העסק לא מהמרחב הפיזי אלא מההתנהלות הביתית. דאגו לחשבון דוא״ל נפרד עבור
העסק, לקו טלפון נפרד, הפרידו את חשבונות הבנק. לכל עצמאי, גם כזה שלא עובד מהבית, יש התמודדות עם הערבוב בין העסק
לחיים הפרטיים. האמת, שזה קורה גם לשכירים. אבל אם אתם עובדים מהבית, פוטנציאל הערבוב גדול הרבה ביותר. הפרדת
חשבונות עוזרת לסרטט גבולות ברורים במקום בו המרחב הפיזי מטשטש אותם על בסיס קבוע.

אחד הקשיים הגדולים עבור אלו שעובדים מהבית הוא התחושה שהם כל הזמן נמצאים בעבודה. התענוג
הזה שבהנחת העכבר ועזיבת המשרד על כל דרישותיו עד ליום המחרת, פשוט לא קיימת עבורם. גם כשאני מבשלת ארוחת ערב, גם
כשאני מקריאה לילדים סיפור, גם כשאני יושבת לשתות קפה עם בן הזוג שלי – אני עדיין, לפחות במובן הפיזי, נמצאת בעבודה.
הדרך היחידה עבור עצמאי מבוית לצאת מהעבודה היא פשוט להגדיר זמנים וגם לעמוד בהם.
הגדירו לעצמכם שעות עבודה. יום
העבודה שלכם הוא מתשע עד חמש? בשעה תשע אתם נכנסים לחדר העבודה ומתחילים לעבוד ולא פחות חשוב מזה – בשעה חמש אתם
עוזבים אותו. ואני מתכוונת לעזוב לגמרי, גם את המייל והטלפון (חשבונות נפרדים, זוכרים?).

לקוח מתקשר אחרי
שעות העבודה המוגדרות שלכם? אל תענו. אפשר לשלוח הודעה ברורה ומנומסת שמסבירה שסיימתם לעבוד להיום ותהיו שוב מול
המחשב מחר בבוקר. לפעמים אנחנו מונעים על ידי פחד שנאבד לקוחות או שנראה כלא שירותיים אם לא נענה ללקוחות שלנו בכל
שעה הזויה שהם בוחרים להתקשר. גם זו תפיסה שכדאי לצאת ממנה, בעיקר כי הפחד הזה הוא פרי הדמיון שלנו. הרגילו את
הלקוחות שלכם לזמני עבודה מוגדרים והם ילמדו לכבד את זה. מבטיחה לכם.

כמובן שלא צריך לוותר לחלוטין על יתרון
הגמישות שעבודה מהבית מספקת, רק כדאי לתחום את היתרון הזה בתוך מסגרת שתאפשר לה להיות יתרון ולא אסון. באופן זה נוכל
ליהנות הן מהבית והן מהעבודה בלי שלקוחות ישתלטו זה על זה.

אם עבדתם אי פעם כשכירים במשרד או בסטודיו, ודאי זכור לכם הקסם הזה של השעה 12:30 בצהריים.
איך ברגע אחד נשמטים כל העכברים מהידיים וממש כמו באגדה על החלילן מהמלין, מסתדר לו תור ארוך ומסודר מול המיקרוגל
שבמטבחון המשרדי. בין אם הייתם מאנשי הקופסאות שהביאו אוכל מבושל מהבית, בין אם השתייכתם לקבוצת אנשי הסנדוויצ'ים
ובין אם הייתם האליטיסטים האלו שהביאו ירקות כדי לחתוך לעצמם סלט טרי – אכלתם ארוחת צהריים נורמלית שהצליחה להחזיק
אתכם לפחות עד לקפה עם הערגליות של השעה שלוש.

כל הרגלי התזונה האלו משתנים כשעוברים לעבוד מהבית. עשו
לעצמכם טובה וצאו מהמטבח. תפסיקו לפתוח ולסגור ארונות בחיפוש אחר דברים שאפשר לנשנש, חדלו מהמנהג לחקור שוב ושוב את
המקרר רק כדי לגלות ששום דבר לא השתנה שם מאז הפעם הקודמת שבדקתם ודאגו לכם לארוחות נורמליות בשעות קבועות ומוגדרות.
האמינו לי שהמאמץ ישתלם.

זה אולי נראה כיף בהתחלה, אבל הקונספט של לעבוד עם פיג'מה מעולם לא הוכיח את עצמו כמקדם
תפוקה. לבגדים שאנחנו לובשים יש השפעה על המצב התודעתי שלנו. ממש כמו שחשוב להקצות חדר לעבודה, זמנים לעבודה ומרחבים
וירטואלים שהם רק של העבודה, כך חשוב גם להתלבש לעבודה בהתאם.

בבדידות היא דבר שוחק ומבאס שמזיק ליצירתיות ולחדוות העשייה. גם אם אתם זאבים בודדים
שאוהבים את השקט והעצמאות שלכם, יש גבול כמה מעצב יכול להתבשל במיץ של עצמו בלי להרגיש שהוא מתחיל למצות את זה.
תמצאו לכם קולגות שכיף לכם איתם. אחד, שניים או שלושה, שאפשר להיפגש איתם פעם בשבוע לכוס קפה, להחליף רעיונות, לשתף
בתהליכים, להתייעץ ולקבל פידבקים מקצועיים. זה מרענן, פותח את הראש ומטעין מצברים.

עינת א. שמשוני | סטודיו געש