exm menu

 

exm menu

 

פורטרט ופוטוגניות

איציק קנטי | 11.11.2021

פורטרט הוא תחום צילום מרתק – אם כי בעייתי בהגדרתו. מהו פורטרט בכלל? מתי הוא טכנאות מושלמת ומתי ״אמנותי״? מדובר באחד מתחומי הצילום המרתקים הדורשים יכולת
הן מצידו של הצלם והן מצידו של המצולם. במאמר זה אסביר מה נחשב לצילום דיוקן איכותי,
מה הוא מצריך ואיך מתמודדים עם מצולם לא פוטוגני.

מהו פורטרט?

למען האמת, אני לא יודע להגדיר. כלומר יודע אבל התשובה לא חד־משמעית. המון דברים נחשבים בעיניי לפורטרט. לטעמי, צילום ידיים גם הוא פורטרט. נעליים של מישהו- פורטרט. פנים – כמובן. חלקי פנים – ברור. משמע, בעיניי הגדרה רחבה ולא ממש סגורה. צילמתי ועודני מצלם הרבה פורטרטים בחיי המקצועיים. אני חושב שאני יכול לאפיין שני סוגים מובהקים: פורטרט עם מסר ופורטרט ללא מסיכות. 

צילום: איציק קנטי

מהו צילום עם מסר?

למשל צילום פוליטיקאי שרוצה להעביר מסר לבוחרים. צילום עם תוכנית עבודה (״בריף״) מוגדרת מראש. המצולם צריך לשכנע את הצופה במשהו: אמינות, נחישות, נעימות, חוזק. דרישות לא פשוטות. כצלם מוטל עליך לעמוד בהן: זווית הצילום, זווית המצולם, התאורה, החיתוכים.                                             לאחר כל סדרה בוחנים את הצילום הרבה זוגות עיניים ועל כל צלם לשאול עצמו האם המצולם מצליח להעביר את המסר? האם העיניים מדברות? זווית הצילום מחמיאה למצולם? הוא נראה מתנשא? עממי? אמין? חזק וסימפטי? זהו סוג צילום פורטרט מוזמן ומדוייק, והאמת- זה צילום פורטרט במסיכה. 

באותה מידה גם צילום דוגמנית לפרסומת, פרזנטור או שחקן המשחק את ״אותלו״ של שייקספיר. אלה צילומים שמעבירים מסר שאינו קשור בשום צורה לפורטרט בלי מסיכה. ברור שאם צריך לצלם דוגמנית, או פרזנטור, בוחרים מי שנראה לנו שמסוגל לשחק מספיק טוב מול המצלמה להעברת המסרים. הפוליטיקאי לעומת זאת הוא ה״דוגמן״ של עצמו. פה תפקיד הצלם מורכב ביותר: להצליח להפעיל את המצולם כך שהמסרים יעברו. ושוב, זה צילום במסיכה.  

צילום: איציק קנטי

צילום ללא מסיכה

צילום שמצליח להעביר משהו מן המצולם. לא בהכרח אופי של המצולם. האמת, קצת יומרני לחשוב שאפשר להעביר בסדרת צילומים שאורכה שלוש שעות את נפשו של המצולם. גם טיפול פסיכולוגי ארוך לא תמיד מצליח… המשהו הזה שאותו רוצים להעביר בתמונה זה בעצם הפרשנות שלנו על המצולם. איך הוא נראה לצלם, מה הצלם מרגיש כלפיו, מה הצלם רואה בו. צילום נקי בלי מסיכות. תפקיד הצלם פה מורכב ביותר: ״להגיע״ למצולם כך שיוכל להרגיש מספיק חופשי מול המצלמה, כך שיהיה כחומר ביד היוצר, משמע שהצלם יוכל לעצבו כפלסטלינה המתאימה לדמיון הצלם. הצופה בתמונה אמור להרגיש משהו, גם אם הוא לא קשור לאופיו של המצולם או לדמיונו של הצלם. משהו מאד חלקלק ולא מוגדר. אולי לזה נקרא פורטרט ״אומנותי״.    

אולי נגדיר זאת כך: פורטרט הוא כל מה שמאפיין. במילון הפירוש הוא "דיוקן". שמקורו בשורש "דיוק". כלומר כל מה שמאפיין במדוייק את הדמות. והשאלה- האם רק דמות? אני חושב שלא.

וכאן אני נדרש לשאלת השאלות: מתי צילום הפורטרט הוא אמנות ומתי טכנאות.

פורטרט כצילום "בשליפה" אינו אמנות לפי הגדרתי. פורטרט בהזמנה או בייזום של הצלם- הוא תנאי הכרחי להצטרפות הצילום למחלקה לאמנות. תמונת רוכל בשוק "בשליפה" יכולה להיות מרהיבה, אבל לדעתי אינה אלא תיעוד מקסים. טכנאות מעולה. האמנות מתחילה מ"דף חלק".

הנה קצת מן האופייני המתרחש אצלי בצילום פורטרט: נאמן לשיטתי, אני מתחיל לשפוך מדמיוני פנטזיית תאורה המתאימה לצילום הפורטרט שאותו אני מתחיל לבצע. אני מדמיין זווית צילום. באיזו עדשה אשתמש. איזה עומק שדה אני רוצה? אני מדמיין מה אני רוצה שייראה לי בפורטרט. אני מדמיין רקע לצילום ומיד מתעוררות בעיות: איפה מתחיל הפורטרט ואיפה מתחיל הצלם. איפה הצלם מדייק ב"דיוקן" המצולם, ואיפה מביא לידי ביטוי את עצמו ודמיונו. והאם חובה להיות נאמן לדיוקן בכלל? האם הצילום יכול לעמוד בפני עצמו ללא הסברים ולאורך זמן? האם לצילום יש קיום מעבר לזמן ולמקום? האם צילום של ביבי הוא טוב כי זה ביבי, או כי הצילום טוב גם מעבר לפוליטיקה וגם יהיה טוב בעוד מאה שנה? 

ועכשו לביצוע: הצבתי תאורה, קבעתי את כל הטכניקות ושפכתי טכנולוגיות ויצא לי צילום. 

מספיק? לא ממש. 

כי יש עוד משהו שהוא מעבר. משהו שעושה צלם לצלם פורטרטים טוב, או לצלם פורטרטים רע. משהו חלקלק שקשה לשים עליו את האצבע. והמשהו הזה הוא הרבה מעבר לכל טכניקה: זה הקשר עם המצולם. זו האינטימיות. באיזו מידה "הגיע" הצלם למצולם. באיזו מידה נכנס הצלם לקרביים של המצולם. כי ללחוץ על הלחצן זה קל. השאלה מתי ללחוץ. מתי המצולם נמצא בצילום ונותן את עצמו עד הסוף- ואם הצלם בכלל הבחין ברגע הזה של החסד.

וישנו גם המצולם…

הוא עובר תהליך לא פשוט עם עצמו: חשיפה על במה והוצאת ה"קישקס" מול מישהו זר או למצער – מול מצלמה. ההתמודדות עם איך הוא נראה באמת, ואיך הוא חשב שהוא נראה עד שהגיעה המצלמה הזאת וחשפה אותו לעיני כל. בנוסף, איך בכלל משתחררים מול מצלמה? והוא בכלל ביישן ועצור ושונא מצלמות. "מה בדיוק רוצה האיש הזה שמאחורי הדבר הזה ממני? ואיך בדיוק לעשות פרצוף כזה בכאילו?"

אני חושב שהתהליך מחייב את הצלם להיות מעט פסיכולוג, הרבה פתוח, הרבה קשוב, הרבה מבחין, הרבה נינוח ובעל לא מעט כריזמה. די הרבה  ליצירת צילום אחד. וואו.

דיוקן הילדה האפגאנית (משמאל) נחשב לאחד מצילומי הדיוקנאות הטובים והמפורסמים מאז ומעולם. הדיוקן צולם ב-1982 על ידי הצלם סטיב מקורי. 24 שנים מאוחר יותר צולמה אותה ילדה (מימין)

ושוב אספר על התהליך שאני מוביל בשעה שאני מצלם פורטרט: אחרי שפינטזתי ובניתי והכנתי את הסט, אני "מפרק" את המצולם. יושב איתו, מראיין אותו, מדבר איתו, צוחק איתו. רוכש את אמונו. ל ו מ ד  אותו. גם הוא לומד אותי ומתחיל לבטוח בי. אני מייצר קשר אינטימי איתו (בסוף הולכים לסרט ומכירים את המשפחה… סתאאם).

זה לוקח זמן וכן – זה מתיש. אבל התהליך חיוני. בלי שלב הריכוך – אין הבקעה.

חלק מהצילומים אגב יוצאים רע וחלק נפלא. המצולם, מצידו, כמעט תמיד טוען שהוא לא פוטוגני וכשבודקים את הצילומים הרעים הוא אומר "אמרתי לך" …

צילום: איציק קנטי

פוטוגניות 

אין דבר כזה. לכל אחד יש "זוויות" טובות יותר או טובות פחות (גם מי שמוסכם על כולם שהוא יפה). העניין עם פוטוגניות קשור לכלל הצילומים שצולמו – מהו אחוז היפים ומה אחוז המכוערים ( אצל "היפים" האחוזים מן הסתם די גבוהים…). 

אז מה בכל זאת? הכל מתחיל בצלם. תפקיד הצלם להוציא את המצולם "יפה" ולנתץ את הסטיגמה "לא פוטוגני“. אם זו כוונת הצילום. זה בד״כ דרוש בצילום עם מסיכה שתואר למעלה. זו הנקודה בה הצלם נדרש להביא את המצולם לנראות יפה, נעימה ומחמיאה – לטובת המסר. בצילום ללא מסיכה – נחמד אם המצולם יצא יפה לטעמו, אבל הרבה יותר טוב אם המצולם מצליח להביע מה שהצלם מרגיש כלפיו.  

וכאן אנחנו מתחברים לפורטרט: הצלם חייב להתאים את התאורה למצולם, חייב ללמוד אותו, את "צדדיו" היותר פוטוגניים, להתאים את זווית הצילום – והעיקר "להגיע" למצולם. להוביל לאינטימיות לנינוחות ולחופשיות של המצולם מול המצלמה. פסיכולוג כבר אמרנו?

תמיד האמנתי שאין לא פוטוגני. יש צלם רע.

זה הכל על קצה קצהו של המזלג.

הכותב ראש מחלקת הצילום במנטור.

WWW.ICANETTI.COM

052-3486246

 

print

 
-

שלח לחבר

מלאו את הפרטים הבאים:

    גללתם 1112 פיקסלים! רוצים שוב?

    להשארת פרטים
    -

    יש לנו עוד כל כך הרבה לספר, ואנחנו לא פחות מרשימים בטלפון ואחד על אחד. מוזמנים להתקשר: 4908* או להשאיר פרטים בטופס

    • רותם

    • ליהיא



      התקשר

      להשארת פרטים




      אתם מוזמנים למלא פרטים כאן ואנחנו נחזור אליכם