מעשה במעצב אחד ושישה כובעים שונים

מאיה פרי | 22.10.2019

מכירים את זה שיש לכם רעיון גאוני לעיצוב פורץ דרך, אבל הביקורתיות שלכם לא מפסיקה לשים לכם רגליים ומכבה לכם את כל האומץ? להבדיל, מכירים את זה שהלקוח לוחץ עליכם להתקדם לשלב הביצוע, אבל אתם ממשיכים להתלבט לגבי הסקיצות הראשוניות שהוא מזמן כבר אישר? תהליך העיצוב מלא במאבקים פנימיים: בין יצירתיות מתפרצת לבין שיפוטיות נוקבת, בין סקרנות מלאת רגש לבין אנליזה קרה. איך מאזנים בין כל אלה ועושים בהם סדר?
מעצב טוב יודע לנהל את כל ה"רעשים" הפנימיים האלה ובהינף מטה קסם לכנס אותם לכדי עיצוב הרמוני ומאוזן: ססגוני ויצירתי מצד אחד, אך מוקפד ומדויק עד רמת הפיקסל מן הצד השני. רוצים למצוא איזון? במאמר זה תמצאו התחלה טובה.

בואו נדון לרגע על מה שעובר עלינו בתהליך העיצוב. כשאנו מעצבים אנו למעשה מחפשים פתרון לבעיה או לצורך, בין אם זה צורך טכני, או פתרון אסתטי. בדרך אל אותו פתרון נכסף אנו מעלים לשולחן הניתוחים הצעות שונות, בוחנים ושואלים עצמנו שאלות רבות על מנת להבין האם כל אחד מהם עשוי להיות הפתרון הנכון ביותר. למשל, כשאני מעצבת סקיצה לאתר אינטרנט, או למוצר גרפי, אני אשאל את עצמי שאלות שונות- החל ב"האם העיצוב הזה מעביר את התחושות הנכונות?" ועד ל"האם הפיתוח שלו הוא בר־ביצוע ועומד בתקציב?". מעצב טוב הוא שופט טוב: מחמיר ומאפשר כאחד. הוא יודע לשאול את השאלות הנכונות, ובעיקר הוא יודע לשאול אותן בזמן הנכון. 

הכירו את ששת כובעי החשיבה

בשנת 1985 כתב אדוארד דה בונו את הספר המרתק Six Thinking Hats. גישה מסקרנת שעוררה גלים רבים. הספר מציג 6 כובעי חשיבה בדרך שלנו לקבלת כל החלטה חשובה. כל כובע מייצג למעשה הלך מחשבה שונה. מה זה אומר? דמיינו שאתם ניצבים מול בריף קצר לעיצוב ועליכם להציע לו פתרון עיצובי. במרבית הפעמים זהו השלב בו אנו לא יודעים מהיכן לתקוף את הבעיה ומאיפה להתחיל. עכשיו דמיינו שלצידכם ניצב מתלה ועליו 6 כובעים בצבעים שונים: לבן, ירוק, אדום, כתום, כחול ושחור. בכל פעם שתחבשו את אחד הכובעים על הראש תחליפו את שיטת ההתבוננות שלכם בבעיה ותעניקו את הבמה כולה רק להלך מחשבה אחד: פעם אחת תיתנו מקום רק לתחושת הבטן שלכם, פעם אחרת רק לשכל הישר וכן הלאה. היופי בשיטה המיוחדת הזו הוא שההפרדה בין כל ה"שופטים" הפנימיים הללו מאפשרת לנו לחשוב בצורה בהירה ואובייקטיבית ולשמור על תהליך עיצוב מאוזן להפליא שלא מחמיץ שום שאלה חשובה. 

אובייקטיביות ברורה

הכובע הראשון שנכיר הוא הכובע הלבן. הוא מייצג את החשיבה האובייקטיבית והרבה פעמים ממנו נתחיל. כשאנו חובשים את הכובע הזה ננסה להתחבר לצד ההגיוני, להתבונן על העיצוב מן הצד ולשאול: מה הן העובדות? איזה מידע יש ברשותנו? מה הם הכלים בהם נוכל להשתמש?

יצירתיות חסרת תקנה

הכובע השני הוא הכובע החביב עלינו ביותר כיוצרים והוא הכובע הירוק. זהו הכובע שמייצג חשיבה יצירתית ומאפשרת. כשאנו חובשים כובע זה אנו מנסים לצאת מהקופסה, לזרוק המון רעיונות חדשים ומשוגעים מבלי לתת לביקורת להפריע לנו. כאן הכל מותר: צבעים מטורפים, פתרונות חדשניים, פצפוצים וחדי קרן, אם צריך. זה לא הזמן לחשוב על "האם זה ריאלי או לא" – רק לחלום. נשאל את עצמנו: אם הכל היה אפשרי, מה הייתי מציע? ומה עוד? האם קיימים כיווני חשיבה שעוד לא ניסיתי? האם אוכל ללכת רחוק יותר? נסחוט ללא בושה את מאגר הדימויים שלנו וניתן דרור לדמיון. מהשלב הזה בדרך כלל נצא עם המון סקיצות, מוזרות ומגוונות: כל אחת בדרכה שלה.

בטן מתהפכת

הכובע הבא הוא הכובע האדום. כובע שמייצג חשיבה רגשית, תחושות ואינטואיציה. בשלב זה נשאל את הבטן: אילו תחושות עולות מן העיצוב? מה תחושת הבטן שלי אומרת? 

אופטימיות מנומקת

הכובע הצהוב מייצג חשיבה חיובית. כאן נתמקד אך ורק ביתרונות: נתבונן בהצעות השונות ונשאל: מה עובד טוב בעיצוב? למה שזה יצליח? איזה יתרונות יש לפתרון הזה וכיצד הוא יכול לשרת את מטרות העיצוב?

שיפוטיות מחמירה

הגענו לכובע השחור ולפי הצבע אתם כבר יכולים לנחש שהוא הכובע של החשיבה הביקורתית. בשלב זה נשאיר את כל האופטימיות והיצירתיות מחוץ לחדר ונתמקד בכל מה שלא עובד. זהו הכובע המרושע ששואל "אבל מה אם..?". תחת הכובע הזה נציף את כל הקשיים והחסרונות וכל מה שעלול להשתבש: האם זה נכון? האם זה יצליח? האם זה מתאים? מה יכול להיות בעייתי? 

המבוגר האחראי

אחרון, אבל מאוד חביב, הוא הכובע הכחול. המבוגר האחראי שלנו. הוא מעניין משום שהוא כובע המודעות. הוא עוסק בחשיבה על החשיבה. הוא מתבונן ומסכם את התהליך ומסיק מסקנות. הוא מחזיר אותנו לשאלות כמו: אז מה הבנו עד כה? מה המטרה? למה הגענו? היכן אנו עומדים? ומה השלב הבא?

מתי לחבוש כל כובע?

קשה לקבוע באופן מוחלט מתי הוא הזמן הכי נכון לכל כובע. כל מעצב עובד אחרת ויבחר לו סדר שונה כנראה. 

אצלי למשל זה נראה כך:

בדר"כ בהתחלה אני צריכה להשקיע זמן בלזרוק רעיונות ולהשתעשע עם הכובע הירוק והיצירתי ללא הפרעה. אחר כך, אני אעבור לכובע הצהוב והאופטימי ואשאל: מה היתרונות כאן ולאן זה יכול להוביל אותי? אחר כך אעבור לכובע השחור והלבן שיעשו קצת סדר בבלאגן ויצעקו עליי "מאיה, מה עבר לך בראש?!" ובסוף אחזור לכובע האדום ואשאל את עצמי אז מה העיצוב הזה גורם לי להרגיש? מה הוא יגרום לקהל להרגיש? ולבן: מה היינו רוצים שהוא ירגיש? לסיכום אכניס את הכחול, המבוגר האחראי, שיסביר לכולם מה מקומם, יסגור את הקבצים, ישלח ללקוח וישכיב אותי לישון שנת ישרים 🙂

הפרד ומשול

עם השנים, למדתי שעבורי החלק החשוב הוא לא בהכרח מתי לחבוש כל כובע, אלא עצם המודעות לכובעים השונים הללו. חשוב ללמוד להפריד ביניהם, לכבד כל אחד ואחד מהם ולהקדיש לכולם זמן שווה. אנו נוטים להקדיש הרבה זמן לכובעים שטבעיים לנו יותר ולפספס את אלה שפחות. למשל להשקיע המון זמן במציאת פתרונות יצירתיים עם הכובע הירוק ולשכוח לחבוש את הכובע השחור כדי לחשוב על החסרונות. או להיפך: להתרכז בשיפוטיות ולהגביל את עצמנו. כדאי ללמוד להפריד ולפקד על כל הקולות הפנימיים האלה כדי שלא יפריעו אחד לשני: לא לתת לכובע השחור והביקורתי להידחף ולהפריע לכובע הירוק להתפזר ולא לתת לכובע האדום והרגשי להפריע לכובע הלבן לעשות אנליזה. בקיצור: הפרד ומשול. אז בפעם הבאה שאתם ניצבים מול פרוייקט גדול ומסובך ושואלים את עצמכם איפה להתחיל? נסו את חנות הכובעים הקרובה לביתכם 🙂

אודות הכותבת: 

מאיה פרי, מעצבת חווית משתמש ותוכן לדיגיטל

http://bit.ly/2oxrTFT

print

 
-

שלח לחבר

מלאו את הפרטים הבאים:







גללתם 1112 פיקסלים! רוצים שוב?

להשארת פרטים
-

יש לנו עוד כל כך הרבה לספר, ואנחנו לא פחות מרשימים בטלפון ואחד על אחד. מוזמנים להתקשר: 03-5291888 או להשאיר פרטים בטופס

  • רותם

  • ניר







להשארת פרטים