1. מעבר מלאכותי – זהו אלמנט מוגדר בתוכנת עריכת הוידאו אותו מניחים על נקודת החיבור בין שני קטעי וידאו ברצף.
2. מעבר מצולם מראש – כלומר קטעי וידאו שמתוכננים מראש כך שהצילום כולל נקודות השקה מושלמות לחיבור בין שני קטעים ברצף.
3. תוספת מצולמת – זוהי פיסת וידאו קצרצרה המאפשרת ״לטשטש״ את החיבור בין שני קטעי וידאו ברצף.

תוכנות עריכת וידאו מציעות מגוון מעברים מלאכותיים שניתן להניח בין שני קטעי וידאו ברצף ליצירת ״החלקה״ מלאכותית ביניהם – אבל רק מעטים מהם יהיו בלתי מובחנים. מרבית המעברים המלאכותיים הינם גסים מידי ונתפסים כהפרעה לרצף – ולפיכך נחשבים כ״לא מקצועיים״. לדוגמא, מעבר שגורם לוידאו ״להתקפל״ ואז נחשף מקטע הוידאו הבא ייחשב כמעבר גס לצפיה מאחר ויקטע את הרצף וימשוך תשומת לב רבה מידי לנקודת החיבור בין הקטעים ברצף. לעומתו מעבר שיוצר ״מריחה״ או ״התפוגגות״ יחשב עדין יותר ולעיתים יהיה בלתי מובחן.

״כלל האצבע״ קובע – אם לא צריך מעברים – לא נשתמש בהם. אבל לעיתים כדי לגרום לצופה לשקוע בסיפור יש צורך ברצף שאינו מובחן המושג על ידי מעברים.

דוגמא מסדרת הטלויזיה ״דברים מוזרים״: המעברים בסדרה זו מדגימים לא רק סגנון אלא מרתקים את הצופה לעלילה. הקטע הבא מציג מספר מעברים שכאלה בסדרה:

דוגמא מ״שרלוק״: גם בסדרה זו המעברים הם חלק מהסגנון אבל מיועדים ״לתפור״ באופן מרתק יותר את הסצינות השונות בעלילה. בקטע הבא יש ניתוח מעניין של נקודות חיבור שכאלה:

לגבי מעבר שמורכב מתוספת מצולמת – הכוונה היא לצילום קצרצר תוך כדי תנועה/זום שייצור קטע קטנטן של וידאו שישלים את נקודת החיבור בין שני קטעים מצולמים אחרים. גם במעבר מצולם שכזה יתכן שנצטרך להניח מעברים מלאכותיים קצרצרים של טישטוש על קצוותיו – אבל העיקר הוא שהצופה יקבל חיבור חלק יותר בין קטעי הוידאו השונים מבלי שהמעבר ״יגנוב״ את תשומת הלב. הנה דוגמא למעבר כזה מהסרט ״חמים וטעים״: