ראשית, מאמר זה לא מבקש לקבוע מה נכון, או צריך לעשות, אלא להבהיר מה מותר ומה אסור. מעבר
לשאלות החוקיות, שכל אחד יעשה מה שנכון עבורו ועבור העסק שלו.

על פי חוק זכויות יוצרים קובצי העבודה שלכם, או אם תרצו לקרוא להם קובצי המקור, שייכים
באופן אוטומטי ליוצר שלהם. זוהי ברירת המחדל. זה אומר שאם לא סוכם ביניכם ובין הלקוח שום דבר, או אם לא נכתב בחוזה
שלכם במפורש שאתם מעבירים לידיו את קובצי העבודה שלכם, הם שייכים לכם באופן טבעי. ללקוח לא תהיה שום עילה משפטית
לדרוש שתמסרו לו אותם, גם לא תמורת תשלום נוסף.

יש שישאלו – אבל הלקוח שילם על העבודה, לא? למה לא מגיע לו לקבל את הזכויות עליה?

ובכן – כמובן שהלקוח מקבל זכויות על העבודה, אבל אלו זכויות שימוש, לא זכויות
יוצרים.

התשלום שאנו מקבלים מהלקוח עבור עבודה, מקנה לו באופן אוטומטי את זכויות השימוש בתוצר
המוגמר לצורך ייעודו המקורי. לדוגמה – אם עיצבתם ללקוח אריזה עבור המוצר שלו, הוא יכול להדפיס את העיצוב הזה על כמה
אריזות שירצה ולהפיץ אותן היכן שהוא רוצה. הוא יכול להציג את האריזות בכל מקום שיבחר ולהשתמש בהן לצורך קידום מכירות
של המוצרים שלו.

מה הוא לא יכול לעשות? הוא לא יכול לערוך שינויים מהותיים בעיצוב כמו שינוי צבע, החלפת
גופן, הסרת אלמנטים או הוספת תמונות (שינוי תאריך תפוגה, למשל, לא נחשב לשינוי מהותי, לצורך העניין) וזאת משום שאין
לו זכויות יוצרים על עבודה. אסור לו גם להשתמש בעיצוב לייעוד אחר, כמו מנשרים (פלאיירים), או דוכן תצוגה וכן אסור לו
למכור את העיצוב לצד שלישי. במידה והלקוח יעשה את אחד מהדברים הללו, הוא הפר את זכויות היוצרים שלכם ועל פי הדין אתם
רשאים לתבוע אותו בבית משפט, גם ללא הוכחת נזק.

רצוי מאוד שהעברת זכויות יוצרים תתועד בכתב. אין צורך במסמך משפטי מסובך. מספיק שהוספתם
בחוזה שלכם שורה שאומרת שהמחיר כולל גם העברה של זכויות יוצרים, או אפילו אם שלחתם ללקוח הודעה בדוא"ל המציינת שאתם
מוסרים לידיו את זכויות היוצרים שלכם. ברוב המקרים, מסירת זכויות מותנית בשלום נוסף שיכול להגיע לסכומים גבוהים פי
חמש מעלות העיצוב עצמו.

אם אתם מחפשים הקבלה שתמחיש את העניין, חשבו על מעצבת אופנה שנדרשת למסור את הגזרה שעצבה,
או על שף שיתבקש למסור את המתכון למה שהכין. לרוב הם יבקשו על כך תשלום נוסף והוא לא יהיה נמוך.

כאן חשוב להבהיר נקודה בסיסית – משמעות מסירת זכויות יוצרים ומסירת קובצי מקור איננה זהה.
אתם יכולים למסור ללקוח את קובצי המקור של העבודה מבלי למסור לו את זכויות היוצרים עליה. הדבר רלוונטי למשל אם יש
לכם לקוח שהמידע שלו משתנה באופן קבוע, כמו בעל מסעדה שרוצה לעדכן מנות, או ספק שרוצה לעדכן את קטלוג המוצרים שלו.
במקרה כזה ייתכן שתמסרו ללקוח את קובצי המקור על מנת שיוכל לעדכן את המידע בעצמו (בהנחה שהוא מחזיק בתוכנות
הרלוונטיות), אבל לא תמכרו לו את זכויות היוצרים. הלקוח יוכל לשנות מחירים או מוצרים מבלי לבצע שינוי מהותי בעיצוב.

באותה מידה, אתם יכולים למכור ללקוח, או אפילו להעניק לו ללא תמורה, אם תבחרו, את זכויות
היוצרים מבלי שתעבירו לו קבצי מקור. חישבו למשל על מצב בו לקוח מבקש רשות לערוך שינויים מהותיים בעיצוב שלכם, או
שהוא מוכר את העסק ומעוניין למכור את העיצובים לרוכש החדש, אבל העבודה שלכם נעשתה כבר לפני שנים והקבצים שמורים
בפורמט שאיננו קיים יותר, למשל, פריהנד 5. במקרה כזה, לא תהיה בקובצי עבודה אלו שום תועלת.

אמנם קובצי מקור הם קניין רוחני שלכם, אבל פעמים רבות הם מכילים מרכיבים שחלות עליהן כל
מיני הגבלות וגם הם מוגנים בזכויות יוצרים של גורם אחר. פונטים, תמונות, או קבצים וקטוריים ממאגרים ולעיתים אף תוכן.
לא תמיד רישיון השימוש שרכשנו על אותם מרכיבים מאפשר לנו למסור אותם בפורמט פתוח לצד שלישי. במידה ומסרתם ללקוח שלכם
קובצי מקור המכילים מידע מוגן, אתם חושפים את עצמכם לתביעה משפטית. במידה וסיכמתם עם לקוח על מסירה של קובצי מקור,
הקפידו להשתמש אך ורק בחומרים שמותר לכם להעביר, או ידעו את הלקוח מראש שהקובץ יגיע אליו בהרכב חסר, ללא המידע
המוגן. ישנה גם אפשרות לדאוג שהלקוח ירכוש בעצמו רישיונות שימוש לפונטים, או לתמונות נדרשות.

כפי שכתבתי בהתחלה – אין כאן שחור ולבן. יש מי שמרגיש שמסירת קובצי מקור מסייעת לשמור על
יחסים טובים עם הלקוח ויש מי שמרגיש שהדבר פוגע בזכויותיו הבסיסיות. יש מי שמעדיף לשחרר ולא להיכנס לפינות ויש מי
שמעדיף לא להסתבך עם סכנה של הפרת זכויות יוצרים. איך שלא תבחרו חשוב שתזכרו שני דברים:

‏א.    מסירת קובצי עבודה איננה חובה שלכם כלפי הלקוח. זה דבר הנתון
לבחירתכם, הן מבחינת החוק והן מבחינת נורמות השוק.

‏ב.    איך שלא תבחרו לפעול, חשוב מאוד שהדברים יסוכמו בצורה מסודרת בכתב.
אל תשאירו מקום לאי הבנות שיולידו אחר כך תחושת ניצול או מירמור, הן מצדכם והן מצד הלקוח.

*הבהרה:

הכותבת איננה עורכת דין ואיננה מומחית לענייני משפט אלא מעצבת שחפרה על הנושא כהוגן.

עינת א. שמשוני | סטודיו געש