מבחינות רבות קשה יותר ליצור סדרת טלוויזיה מעולה מסרט קולנוע מעולה, מהסיבה הפשוטה שסידרת טלוויזיה דורשת סיפור עם אורך
נשימה משמעותי הרבה יותר מסרט קולנוע.
גילוי נאות: למדתי 4 שנים קולנוע ותסריט, והשיפוט שלי הושפע רבות מהבנתי
המשודרגת בבניית סיפור עלילתי. במדיום הטלוויזיוני יש ליצור עלילה מקיפה יותר מחד – אך מאידך יש יותר זמן לבניית הסיפור
ולפיתוח הדמויות.
עם זאת, טלוויזיה איכותית בעיני חייבת לכלול מספר אספקטים בלתי ניתנים להשמטה:
1. תמה מרתקת
והגיונית – ברגע שסיפור הופך להיות מופרך, הוא מפסיק לרתק
2. דמויות עם עומק – דמות חסרת עומק אינה מתפתחת, ובעיני
אינה מעניינת
3. צילום משובח – משנות התשעים התרגלנו לקבל צילום קולנועי גם בטלוויזיה, וכיום אי אפשר לקבל פחות
מזה
4. בימוי טוב ומשחק אמין – שני הדברים קשורים זה בזה אך גם קשורים בתסריט – דמות לא אמינה לא תצליח לרתק לאורך
זמן
5. עריכה מסוגננת – זהו אחד האספקטים החשובים מכולם, שכן העריכה קובעת איך נראה
המוצר המוגמר שאנו מקבלים על  המסך

כל עוד מתקיימים כל האספקטים האלה, יש להניח כי מדובר ביצירה איכותית, אך
גם בין יצירות איכותיות שכאלה תמיד יבלטו הייחודיות מביניהן – כאלה שלא ניתן יהיה ליצור להן שיכפול שיעלה על
המקור.
“עריכה מסוגננת“ היא עריכה המושתתת על היגיון תמטי מסוים. כלומר, בהתאם לתסריט
ולאופי היצירה יוצר העורך סגנון ייחודי  לדרך בה מועבר הסיפור לצופה. עריכה מסוגננת מבליטה את כל האספקטים האחרים –
העלילה, הדמויות, הצילום, המשחק וכו’, כיוון שביצירות המעניינות יותר ניתן לזהות סגנון ייחודי בדרך העברת
הסיפור.

במאמר זה בחרתי להשתמש בשתיים מהסדרות הטובות ביותר שנעשו בשנים האחרונות, כדוגמה ל”עריכה מסוגננת”
(וכשיר הלל לכל אספקט אחר שלהן). לא במקרה אלה גם שתי סדרות ייחודיות מאוד. הראשונה היא “שובר שורות” (“Breaking Bad”
באנגלית) והשניה היא טרמיי (“Treme” באנגלית), שתיהן הסתיימו ממש לא מזמן ושתיהן מאוד שונות אחת מהשניה. למען קוראים
שטרם צפו בסדרות (מומלצות) אלה – אמעט בספויילרים ככל האפשר.

“שובר שורות” היא סדרה
שהתחילה בערוץ אמריקאי לא ראשי  או מוכר, אך צברה מעריצים מפרק לפרק ובסיומה גם קטפה סוף סוף את כל הפרסים הגדולים
ואת ההכרה לה היא ראויה. הסידרה מתחילה כאשר וולטר וויט, מורה לכימיה בתיכון, מגלה כי הוא חולה סרטן ומוצא דרך יוצאת
דופן (ופלילית) לממן את טיפוליו ולצבור ממון להוריש למשפחתו. כשהסדרה מתפתחת, משתנים לאט לאט המניעים וההתנהגות של וולטר
ושל כל הדמויות האחרות, בהתאם למעשיו ולתוצאותיהם.
העריכה המסוגננת בסדרה זו כללה מספר סממנים עיקביים –
1. שימוש
בציר זמן לא לינארי – לאורך הסדרה כולה, פעמים רבות מתחיל פרק בסצנה לא ברורה אך מרתקת המתגלה כסצנת  הסיום.
למעשה, לפעמים הביאה העריכה קטעי מפתח מסיום העונה עוד במהלכה כרמז מקדים לבאות. מאחר והדמויות עוברות המון תהפוכות
מטורפות במהלך כל עונה, אין כל רמז מקדים לסצנה כזו כשהיא מובאת בשלב ראשוני כל כך של הסיפור, והדבר מוסיף אלמנט מסקרן
במיוחד לפרק ולעונה כולה.
 חשוב לי לציין כי זו אחת מהסדרות הבודדות בהן המתח בין פרק לפרק ובין עונה לעונה נשמר לאורך
הסדרה כולה ברמה חסרת תקדים, ולעריכה תפקיד מרכזי בכך. השימוש בציר זמן לא לינארי בדרך זו מרתק מהסצנה הראשונה של הפרק
הראשון, אך ככל שההיכרות עם הדמויות ומה שעברו העמיקה – האפקט המסקרן של עריכה זו רק התחזק, כי לצופה כבר איכפת
מהדמויות.
2. מעברי זמן מהירים (Time-Lapse) – הסדרה עושה שימוש תדיר באפקט Time
Lapsee – מעבר זמן מהיר במיוחד המציג בשניות  ספורות ימים מתחלפים. השימוש באפקט זה מאפשר לקפוץ לסצנות מעניינות
בהן הדמויות כבר “העבירו” זמן בפעולה מסוימת והצופה מתחבר אליהן מחדש בסיומה. מבחינה עלילתית, כך ניתן לקדם את העלילה
בצורה יעילה יותר, המתאימה לסיפור הספציפי הזה. מבחינה חזותית – זה פשוט נורא יפה.
3. סיום פרקים בשיא המתח
(Cliffhanger) ותחילת כל פרק נוסף בהמשך עיקבי – היכולת לספר סיפור שרק מתפתח כל  הזמן לשיאים חדשים של מתח
היא יכולת נדירה במיוחד. במקרה של הסדרה הזו, שנמשכה חמש עונות והצליחה ליצור סיומת מותחת בכל פרק ופרק בלי יוצא מהכלל,
מדובר באמנות אמיתית.

בעזרת סממנים אלה הבליטה העריכה ב”שובר שורות” את התסריט, הצילום, המשחק הנפלא והדמויות
המרתקות ויצרה סגנון יוצא דופן וייחודי.

“טרמיי” היא סדרה של
רשת HBO ,שהפכה לסוג של תו תקן בכל הקשור לסדרות איכות טלוויזיוניות. הסדרה עוסקת בכהונתו של ברק אובמה ומבוססת על מקרים
אמיתיים, חלקם כאלה שהיו בתקשורת המקומית בארה”ב, ועושה שימוש בדמויות בידיוניות לצד דמויות אמיתיות (פוליטיקאים וראש
העיר מוזכרים כל הזמן בשמם המפורש), בכדי להציג את אופיה הייחודי של העיר ניו-אורלינס ותושביה בשלבי השיקום השונים,
ולשוות מימד אותנטי לסדרה. גם בסדרה זו העריכה המסוגננת מבוססת על התמה וכוללת מספר סממנים אופיינים:
1. שימוש
במקטעים שבורים של מספר קווי עלילה מקבילים – מאחר ולא מתמקדים במשפחה בודדת אלא במגוון רחב של  סיפורים
ודמויות קבועות המייצגות את כל גווניה הרבים של העיר, העריכה קופצת בין הדמויות השונות בכל פרק ופרק. כך למשל, לצד
דמויות שונות של מוזיקאים מסוגים שונים, מופיעה דמות של שפית בעלת מסעדה מקומית, עורכת דין ומשפחתה, שוטר, צ’יף
אינדיאני, בעלת בר, די.ג’יי, עסקן פוליטי, מורה ועוד. בין אם מדובר בקו עלילה שנמשך לאורך פרק או כזה שנמשך למשך עונה
(ואפילו למשך הסדרה כולה) – המעבר החד בין הדמויות השונות מצליח דווקא להעמיק את ההיכרות עם הווי העיר ותושביה: המוזיקה
המחלחלת לכל רגע בחיים, האלכוהול, השחיתות הפוליטית והמשטרתית, והזיקה החזקה למסורות של העיר הזו, שהיא הגורם המאחד
בתקופה הקשה שלאחר הוריקן קתרינה.
2. שימוש במוזיקה כקו מנחה להרבה מקטעי עריכה – מאחר ומדובר בניו אורלינס
– הסדרה רוויה קטעי הופעות מוזיקליות  מכל מין וסוג (עם אחוז גבוה במיוחד של ג’אז כמובן), בין אם מדובר במופעי רחוב
או הופעות במועדונים קטנים מקומיים. לכן העריכה עצמה מושפעת מקצבית מפס הקול – קטעים שלמים מהסדרה נראים כמו הופעות חיות
וערוכים בהתאם.
3. סיפור מסגרת גדול אחד בכל עונה – לרוב סיפור המסגרת של העונה כלל אירוע אמיתי שעשה
כותרות ראשיות. מאחר  ובסדרה אחת הדמויות (המבוססת על דמות אמיתית) היא עורכת דין מקומית הנלחמת בשחיתות הממסדית,
הובאו סיפורי שחיתות מקומיים כסיפורי מסגרת גדולים המקשרים בין מספר דמויות, ומטילים אור על מספר פרשיות אפלות שראשיתן
לפעמים עוד לפני הוריקן קתרינה. כך ניתן היה להשתמש בפסיפס המרתק של הדמויות השונות כדי להציג את הסיפור של העיר
כולה.
4. שימוש ב”מרדי גרא” כאלמנט מאחד לכל הדמויות – אירוע ה”מרדי גרא”, המיוצג בפרק ראשי אחד בכל עונה,
הוא אירוע  שרבים מהתושבים מתכוננים אליו שנה מראש, בדומה למשתתפים הראשיים בקרנבל בברזיל. כך, ניתן לקשור את כל
הדמויות זו לזו בקלות סביב אלמנט מקשר זה, ובדרך גם ליצור תיעוד מרתק של חלק ממסורות המרדי גרא הפחות מוכרות לתושבי חוץ.

בעזרת
סממנים אלה בעריכה מתקבלת תמונה ססגונית ומרתקת על עיר עם תרבות מוזיקלית עשירה שכמעט
נהרסה לחלוטין  פעמיים – על ידי כוחות טבע ועל ידי שחיתות ממסדית.

בשתי הדוגמאות האלה זכינו (אנחנו הצופים)
לעריכה מסוגננת ויוצאת דופן, לעלילה עשירה בפרטים ועם זאת מהודקת, ולדמויות רבגוניות המתפתחות ומשתנות באופן אמין
לחלוטין לאורך הסדרה כולה. למותר לציין כי כל האספקטים הנפלאים האחרים בסדרות אלה היו הולכים לטמיון אלמלא העריכה
המסוגננת שלהן, וכי הן מומלצות (ומהנות במיוחד גם בצפיות חוזרות).