קצת היסטוריה

בראשית ימי הטלויזיה, נחשב מדיום בידורי זה למתחרה במסך הגדול, עקב זמינותו ונגישותו להמונים. סדרות הטלויזיה הותיקות נפתחו בכתוביות אינפורמטיביות שמטרתן הבסיסית היתה הצגת היוצרים והמשתתפים. לרוב הפתיח כלל כתוביות בגופן רלוונטי על רקע סצינה מייצגת מתוכנית הטלויזיה. בהמשך התעכבה הסצינה על כל אחת מהדמויות הראשיות במקביל להופעת שם השחקן המתאים. ההתייחסות לכתוביות היתה שולית – בדיוק כמו במדיום הקולנועי באותה תקופה. לפיכך בולטות בזיכרון הסדרות הותיקות שהשכילו לעשות שימוש שונה בסצינות הכתוביות. אציין כמה מהן:

״משפחת אדמס״ – סדרה קומית מ-1964, העוסקת במשפחת אדמס, משפחה לא שגרתית הגרה בטירה רדופת רוחות, ומתמודדת עם המצב על ידי אימוץ הביזארי והשונה בחיי היומיום עד לטשטוש הגבולות בין ״נורמלי״ ל״ביזארי״.
בפתיח מוצגת הטירה כשלפניה בני המשפחה בצילום משפחתי. ברקע נשמעת נעימת הסדרה, ואז במפתיע – מקישות הדמויות באצבעותיהן לפי קצב המנגינה… הסצינה מציגה כל אחת מהדמויות כשהן עוסקות בשלל מוזרויות – אך ממשיכות להקיש באצבעותיהן לפי קצב נעימת הפתיחה. בדרך חביבה זו מועבר מייד כי הסדרה אינה לוקחת עצמה ברצינות.

״החבובות״, סדרה לכל המשפחה מ-1976. הסדרה מבוססת על בובות המארחות מופע בידור שבועי בכיכובו של ידוען כזה או אחר. ההומור בסצינות השונות הופנה לכל הגילאים בדרך דומה לסדרות אנימציה כמו הסימפסונים בימינו – בדיחות פשוטות עטופות בתיחכום ציני המתייחס למשהו מעולם המבוגרים.
סצינת הפתיחה בנויה כמופע מוזיקלי בכיכובן של בובות ציניות, לצד קטעי טירוף משעשעים הכוללים תרנגולות מרקדות ושאר ירקות (לעיתים תרתי משמע), ובכך עובר הרעיון המרכזי במדוייק – כיף לכל גיל, עם אלמנטים מצחיקים ומפתיעים בכל תוכנית.

"האסיר", סדרת מתח / בדיונית בריטית מ-1967, שהיתה חריגה עוד בימיה הראשונים. הסדרה עסקה בנושאים כמו זהות עצמית, חופש, דמוקרטיה והתפתחות מדעית. כוכב הסדרה מוצא עצמו לכוד בכפר מבודד אליו הוא נחטף מסיבה לא ידועה. נסיונות ההיחלצות שלו מהכפר והמלחמה ב"אחראים" הבלתי נראים הופכים את הסדרה למהפנטת ועל־זמנית. בנוסף, הסדרה שהיתה מעוצבת על טהרת הסטיילינג של שנות ה-60-70 נחרטה בזיכרון הויזואלי של צופיה, וקמו לה חיקויים והומאז'ים רבים, רשמיים ולא רשמיים (מומלץ בחום למצוא את הפרק מהסימפסונים שעושה לה כבוד).
בסצינת הפתיחה של הסדרה, נראה כוכב הסדרה נוהג ברכבו בעריכה בסגנון סרטי פעולה, כשהוא נכנס לשלל מבוכים וחללים מסתוריים, ומתעמת עם דמויות שונות. העריכה יוצרת תחושה של מערכות היחסים לא ברורות עם האנשים והמקומות אותם הוא פוקד – אך ברור שהוא לבד מול כולם. הפתיח האייקוני שימש השראה לסדרות וסרטים רבים שנעשו מאז, והעביר במדויק את הרעיון המרכזי הקפקאי של הסדרה.

"משימה בלתי אפשרית", סדרת מתח/הרפתקאות אמריקאית מ-1966. הסדרה עסקה בצוות סודי של סוכנים מיוחדים המבצע בכל פרק "משימה בלתי אפשרית" אחרת בכדי לחשוף ארגוני פשע, לחלץ חטופים ועוד. בפתיח מופיעות הכתוביות במקביל לקו גרפי שנשרף לרוחב המסך כמו פתיל של חומר נפץ כלשהו, כשברקע עריכה קצבית של קטעי פעולה רבים בכיכובו של צוות הסדרה. בזכות הפס האופקי הגרפי הנ"ל יש בפתיח מעין ספירה לאחור ומחווה ליוצרים כמו סול בס שהוזכר בחלקו הראשון של המאמר.

הסדרות האייקוניות מהעבר שהוזכרו במאמרים אלו כוללות חשיבה רעיונית מאחורי סצינות הכתוביות הפותחות, אך כאמור, רובן של הסדרות עשו שימוש אינפורמטיבי בלבד בפתיח.
מתחילת שנות ה-90 מדיומי הטלויזיה והקולנוע החלו להתקרב ולהתערבב, עד שנוצר מצב הפוך – כיום ישנן סדרות טלויזיה המהוות השראה ליצירות קולנועיות.

התפתחות רעיונית הדרגתית

ההשראה ששאבו סדרות טלויזיה מעולם הקולנוע לא פסחה על סצינות הפתיחה, ולפיכך במקביל לשינוי בגישה לפתיחי סרטי קולנוע השתנתה גם הגישה לפתיחי סדרות טלויזיה.

"המופע של דרו קארי", קומדית מצבים מ-1995. הסדרה עוסקת בחייו המשמימים של לוזר חביב (דרו קארי) העובד בחנות כלבו גדולה. סצינת הפתיחה מציגה את הדמויות ומרחב הפעולה שלהן כמחזמר משעשע. הקונספט השולט – אף אחד לא לוקח את עצמו ברצינות רבה מידי. זהו גם הקונספט של הסדרה שהמשיכה לרוץ 9 עונות, וחיבתו של דרו קארי למחזות זמר הבליחה מידי פעם בפרקים בהם היו קטעי שירה וריקוד של הדמויות. בנוסף, במהלך העונות השונות הבליחו מספר פתיחים שונים לסדרה. בחרתי באחד הפתיחים האייקוניים כאן:

דוגמא זו מייצגת את השלב האחרון בהתפתחות סצינת הכתוביות בטלויזיה, והיא התרחשה במקביל לשינוי דומה שעברו סצינות הכתוביות בקולנוע. החל משנות ה-90, יותר ויותר יוצרים עברו מהמסך הגדול לקטן – שחקנים, במאים ובעיקר תסריטאים שהשכילו להבין כי ההתייחסות למדיום הטלויזיוני צריכה להיות דומה להתייחסות למדיום הקולנועי. חברות הפקה החלו להשקיע בפיתוח הסיפור, הצילום, הבימוי, המשחק והעריכה, ולפתע צצו סדרות שלא נפלו באיכותן מיצירות קולנועיות רבות. במקביל, ההתייחסות לסצינות כתוביות הפתיחה (ולעיתים הסיום) קיבלה מימד מושקע יותר בכל ההיבטים. דוגמאות מעידן המהפך:

"משפחת סופרנו", סדרת דרמה מ-1999, העוסקת בחיי המשפחה של מאפיונר בכיר הסובל מהתקפי חרדה, ונאלץ לגשת בסתר לטיפול פסיכיאטרי על מנת להתמודד עם לחצי חייו.
בסצינת הכתוביות נראה גיבור הסדרה כשהוא נוהג ברכבו ומעשן סיגר, וחולף ברחובות ניו-ג'רסי, עד לביתו המפואר באיזור הפרברים. העריכה נעה בין נקודת מבטו של הנהג על מקומות החולפים על פניו, לבין צילומי תקריב שלו בשעת הנהיגה. הצבעוניות אפלה ועכורה, ורק ברגע היציאה שלו מרכבו בחצר ביתו – רואים אותו בבירור. הסצינה מסתיימת בלוגו הגרפי הנפלא של הסדרה בו במקום האות "r” מופיע אקדח.
הטיפול בסצינה זו מציב רף שונה לסצינות כתוביות בטלויזיה – הפתיח קולנועי, הוא מעביר את התחושה כי למרות שדמות המאפיונר האיטלקי היא אייקונית – רב הנסתר על הגלוי בדמותו, והוא מעביר במדוייק את סביבת העסקים וסביבת המגורים של הדמות. מבחינה זו, לא מדובר רק בהצגה רעיונית אלא גם ויזואלית.

"עמוק באדמה", סדרת דרמה מ-2001, העוסקת בחיי משפחת פישר, משפחת קברנים. נושא המוות מול החיים שולט (כמובן) בעלילה הגדולה ובעלילות המשנה בהתאמה.
בסצינת הכתוביות מובאים קטעים ממסעה של גופה עד לרגע הקבורה, והיא עוסקת למעשה בפרידה, במוות, בטיפול במת מול הטיפול באבלים. העריכה מתבססת כולה על צילומי תקריב של רגעים במסע הזה כשמדי פעם מופיע צילום מרוחק מאוד לשם ניגוד. הכתוביות מופיעות כך שהן משתלבות בחלקי הסצינה השונים. הצבעוניות קרה וקונטרסטית, והמעברים בין הקטעים השונים בסצינת הכתוביות מתחילים ומסתיימים בלבן. הטיפול בסצינה זו מוקפד וקולנועי באופן הממשיך את הצעד שנעשה ב"משפחת סופרנו" – ישנו תסריט מוקפד ואסתטיקה מובהקת בצילום, העריכה הדוקה ומודרנית, הצבעוניות חדשנית, והרעיון המרכזי של הסדרה מועבר במדוייק.  

משלב זה ואילך ניתן בהחלט לראות את השפעתן של "משפחת סופרנו" ו"עמוק באדמה" על מרבית הסדרות שנוצרו אחריהן.
להלן מספר דוגמאות נוספות בהן נעשתה עבודת כתוביות יוצאת דופן:

"עקרות בית נואשות", סדרה מ-2004 שעוסקת בחיי היומיום של מספר נשות פרוורים, ובסודות המסתתרים תחת פני השטח הרגועים.
סצינת הכתוביות מוצגת באנימציית שכבות ומציגה סצינות בהתפתחות מעמד האשה המערבית עד לימים אלה, החל מחווה והתפוח ועד להשתחררות האישה המודרנית מהתגיות השונות. בסוף הפתיח מופיעה נגזרת של הדמויות הראשיות מאחורי עץ התפוחים שממנו החל המסע כולו. הכתוביות מופיעות בצורה גרפית שאינה מסיחה את הדעת מהמסר הויזואלי. הסצינה כולה מטופלת בגוונים התואמים את התקופה המוצגת בכל קטע. העריכה זורמת וקצבית, האנימציה מינימליסטית וקלילה וכך מועברת במדוייק רוחה של הסדרה.

"העשב של השכן", דרמה קומית אמריקאית מ-2005 העוסקת בעקרת בית מהפרוורים שהופכת בעל כורחה לסוחרת מריחואנה לאחר שהיא מתאלמנת בטרם עת (שם הסדרה הוא משחק מילים בסלנג באנגלית שמשמעותו אלמנות וגם מריחואנה).
בסצינת הפתיחה נראים הפרוורים והחלום האמריקאי בהתהוותם – תחילה מבט־על המראה את התפתחות בתי הפרוורים בנוף הירוק, ולאחר, בקטעים שונים, מוצגים הבתים הדומים, והאנשים המתלבשים באופן זהה ומתנהגים באופן זהה. הסצינה מסתיימת בלוגו גרפי נקי של הסדרה כאשר לאט ובהדרגה מופיע צל גדול של עלה מריחואנה לצידו.
סצינת הכתוביות מלווה בשיר ידוע המתאר את הבתים המצועצעים הצצים על הגבעות הירוקות והאנשים המלוקקים הממלאים אותם כאשר הרעיון המרכזי החוזר כאן הוא שכולם נראים אותו דבר. מאחר ומדובר בקומדיה אפלה על הנעשה תחת החלום האמריקאי, יש בסצינה זו רמזים ברורים הן על הלך הרוח של הסדרה והן על הכיוון העלילתי המרכזי.

"דקסטר", סדרה אמריקאית אפלה מ-2006 העוסקת בקורותיו של מומחה לניתוח נתזי דם ביחידה משטרתית בלוס אנג‘לס, המתפקד כרוצח סדרתי של חלאות אדם שנמלטו מזרוע החוק בזמנו הפנוי. סצינת הפתיחה מציגה סדרה של תקריבים בשגרת הבוקר של דקסטר, כאשר כל הזמן ישנם רמזים אפלים לגביו והבלחות של אדום. הסצינה מציגה סדרת פעולות בתקריב ובהילוך איטי והאסתטיקה מטרידה בכוונה. קטע הסיום מציג את דקסטר כשהוא נועל את ביתו וההבעה הנינוחה על פניו נראית כמסיכה. זוהי סצינה מוקפדת ומיוחדת עד מאוד בה הדימויים האפלים אינם ברורים מאליהם אלא צצים מההקשר האסוציאטיבי.

"אהבה גדולה", סדרת דרמה אמריקאית מ-2006 העוסקת בראש משפחה מורמונית הנשוי לשלוש נשים. הם חיים בפרבר אמריקאי ביוטה בשלושה בתים החולקים חצר משותפת ומסתירים משכניהם את חייהם הפוליגמיים עד שהאמת לגביהם מתחילה לזלוג החוצה.
בסצינת הפתיחה מוצגות הדמויות בעודן מחליקות יחד על אגם קפוא. בעודן יוצרות מעגל, לפתע מופיעים סדקים בקרח המאלצים אותן להיפרד – והמעגל מתפרק. בני המשפחה מוצאים אחד את האחר ומתאחדים שוב, והסצינה מסתיימת בארוחה משפחתית מבודדת על גג העולם. בפתיח זה מוצגת כל התמה של הסדרה באופן מדוקדק. העריכה קולנועית והסימליות מוקפדת.

לאחר שלוש עונות החליטו היוצרים כי פתיח זה אינו משקף עוד את מצבן של הדמויות, שהפכו בינתיים לעצמאיות בכיוונים שונים, ולכן יצרו פתיח נוסף עבור שתי העונות המסיימות: הדמויות נושרות בהילוך איטי, בנפרד אחת מהשניה, ואינן מצליחות לשלב ידיים. בנוסף, שונה גם שיר הפתיחה – בעוד בפתיח הראשון השיר עוסק במחוייבות, בפתיח החדש עוסק השיר במושג הבית.

דוגמאות מודרניות

מכאן ואילך ניתן לראות השקעה ביצירת פתיחים זכירים ומוקפדים, לעיתים קרובות בשילוב אנימציה או עבודת פוסט מרשימה.

"מד–מן", סדרה אמריקאית מ-2007 העוסקת בעולם משרדי הפרסום בשנות ה-60 בניו-יורק. הפתיח מתחיל באנימציה גרפית נקיה של איש עסקים המגיע אל משרדו בגורד שחקים ניו-יורקי טיפוסי, וממשיך באנימציה של נפילתו של אותו אדם לאורך הבניין כאשר שלל דימויים מעולם הפרסום של שנות ה-60 משתקפים בחלונות הבניין בעת נפילתו. סגנון הפתיח הוא מחווה לפתיחיו של סול בס – הוא נקי, חד וקולח, והסימליות שבו אינה חבויה, או מסתורית. הוא מצליח להעביר משהו אפל בדימוי נקי ומושלם, וזהו גם הרעיון המרכזי של הסדרה.

"דם אמיתי", סדרה אמריקאית אפלה מ-2008 העוסקת ב"יציאתם מארון המתים" של ערפדים בארה"ב הנוכחית, והופעתן בהדרגה גם בעיירות הנידחות בדרום, שם הגזענות עדיין נוכחת עד מאוד. הסדרה עוסקת בעיקר בקבלת "השונה" או "החריג", אך גם בחופש, דמוקרטיה וקנאות דתית. סצינת הפתיחה מציגה שלל דימויים של דת וקדושה ועבודת האל, מול דימויים של רקבון וקריסה חברתית ומוסרית. העריכה מהירה, מודרנית וקצבית, הגוונים חמים ומלוכלכים, והשילוב של הדימויים הרבים גורם לתחושת אי נוחות ואימה מתגברת.

"טרה", סדרת דרמה מ-2009 העוסקת בהתמודדות של הדמות הראשית ובני משפחתה עם הפרעת ריבוי אישיות ממנה היא סובלת.

סצינת הפתיחה מציגה באנימציה אלבום שמדפיו קופצים דימויים תלת־מימדיים מקרטון. ככל שמתקדם הפתיח והופכים יותר דפים באלבום, נחשפות יותר דמויות שהן חלק מאישיותה המפוצלת של הגיבורה. הדף האחרון חושף קופסה. כשדפנותיה קורסות עולה מתוכן הדמות האמיתית ופוקחת את עיניה אל מול המצלמה.

יחודה הויזואלי של הסצינה, העריכה המוקפדת והצבעוניות הנקיה נחרטים בזיכרון בעיקר כי אין סצינת כתוביות מקבילה כזו.

״משחקי הכס״, הסדרה האייקונית מ-2011 עוקבת אחר מאבקי כח ושליטה בממלכת ווסטרוז, בין טוענים שונים לכתר משלל רקעים ומשפחות. מאחר והסדרה מבוססת על סדרת ספרים אייקוניים לא פחות, סצינת הפתיחה שלה מציגה מפה תלת־מימדית של האזורים הרלוונטיים לעלילת העונה (בכל עונה נעשו שינויים בפתיח כדי להציג אזורים שונים בהתאמה להתפתחות העלילה), כשבמפה מופיעים מבנים וציוני דרך אייקוניים לאזור / משפחה מסוימת, ושמות השחקנים השונים מופיעים לצד סמלי הבתים אליהם הם משתייכים. זו אחת הפעמים החריגות בהן פנטזיה למבוגרים זכתה לפופולריות קיצונית חובקת עולם, והתמה שנבחרה לפתיח תואמת את ההיקף העצום של העלילה ואת הסגנון שלה.

״ווסטוורלד״, סדרה עתידנית מ 2016 העוקבת אחר קבוצת אנשים בפארק שעשועים בסגנון המערב הפרוע, בו הדמויות הן רובוטים אנושיים בעלי אינטיליגנציה מלאכותית. הסדרה מציגה רעיונות מורכבים של הגדרה עצמית במקביל להתפרקות ה״חלום״ שמוכר הפארק והתפתחות מודעות בקרב הדמויות הסינטטיות שבו. הפתיח מציג הדפסה תלת־מימדית של יצורים שונים (החל מחיות וכלה בבני אדם) כמעין סצינת ״בריאה״ סינטטית, עם מחוות לאיורים קלאסיים ולמכניקה מתוחכמת בסגנון לאונרדו דה וינצ׳י, בעוד הגבול בין האנושי והסינטטי מיטשטש והולך.

לסיכום, נסקרו כאן סדרות רבות שזכו לטיפול יוצא דופן ומרשים בסצינת הכתוביות שלהן, וקצרה היריעה מלפרט על נוספות כגון: טרמיי, לותר, אחוזת דאונטון, The Killing, שרלוק ועוד רבות אחרות. יחודן של סצינות כתוביות אלה הוא בעריכה המהודקת שלהם, בקצב ובמראה היחודי שלהן. בהדרגה הופנה הפוקוס בסצינת כתוביות הפתיחה בכדי להדגים את הרעיון המרכזי, האווירה והסגנון ולעיתים לשם יצירת מבוא לדמויות הראשיות שיופיעו בהמשך.

כיום ישנם אולפנים המתמחים באופן מובחן ובלעדי ביצירת סצינות כתוביות פתיחה מושכות עין וזכירות במיוחד. מלבד פרשנות חזותית מפורשת או מרומזת של הרעיון המרכזי בסידרה, ניתן לצפות כי העריכה תכלול אחד או חלק מהסעיפים הבאים:

• שילוב של הכתוביות בסצינה המצולמת/מאוירת בדרך גרפית מתוחכמת.
• סצינות כתוביות שייחודן בויזואליה שלהן – ולכן הן זכירות.
• שימוש באנימציה ועבודת פוסט מרשימה.
• מחוות לאלמנטים מוכרים מעולם הספרות / האמנות / הקולנוע / הקומיקס.

כאשר בוחנים סרטים וסדרות אנימציה, התפתחות זו שונה במעט, מה גם שישנו דגש נוסף על כתוביות הסיום – ובכך יעסוק חלקו האחרון של המאמר.

🙂