exm menu

 

exm menu

 

רואים רחוק – רואים כפול

מיכל וינס | 03.07.2018

במאמרי הקודם סקרתי את השימושים הרבים ב״מסך מפוצל״. בסרט ״The Parent Trap״ מ-1961, היווה השימוש במסך מפוצל פריצת דרך באפקטים מיוחדים לשם יצירת ״כפילה״ של השחקנית הראשית, היילי מילס הצעירה. גימיק זה סייע לשווק את הסרט בהצלחה מאחר ועד אז טרם נראה כמותו. השימוש ב״כפילים״ התפתח מאז עד מאוד ובמאמר זה נציג דוגמאות הממחישות את יעילותו.

כאמור, הסרט ״The Parent Trap״, המתאר זוג תאומות הנפגשות במקרה במחנה קיץ ומנסות לאחות את משפחתן בחזרה (מבוסס על הספר ״אורה הכפולה״ של אריך קסטנר), עשה שימוש שונה במושג ״מסך מפוצל״ מאחר והיילי מילס שיחקה את שתי התאומות כל סצינה צולמה פעמיים בכדי לתעד ״תאומה״ אחרת של היילי מילס. מבחינה טכנית המשמעות היתה שהסצינה צולמה פעמיים ללא כל תנועת מצלמה, כאשר בפעם הראשונה מצולמת התאומה משמאל ובפעם השניה מצולמת התאומה מימין. מאוחר יותר, בתהליך הפיתוח של הפילם, ״נתפרו״ שני חצאי הפריים ופותחו מחדש כפריים שלם הכולל את שתי ה״תאומות״

לפניכם סרטון המסביר ומדגים את תהליך העשיה בימים ההם:

 

מאחר ובזמנו לא התאפשר להציג לשחקן את התוצאה, או להשמיע לו אותה באופן שיעזור לו ״להגיב לעצמו״, מדובר בהישג חסר תקדים שסחרר את ראשי הצופים והמבקרים גם יחד. שימוש בכפילים של אותה הדמות נובע קודם כל משיקולי עלילה, אך ישנם גם היבטים יצירתיים.
קיימות מספר סיבות שיכולות להוביל להכפלה של דמות או דמויות
אחדות:

 

  • המחשת רעיון מסויים, או מצב נפשי
  • המחשת ״חזרה לאחור״ בזמן
  • סיפור העוסק בתאומים, או כפילים

רעיון או מצב נפשי

בסוף שנות ה־90 הופק קליפ מוזיקלי שנחשב בזמנו לעתיר אפקטים מיוחדים, מאחר והוא מיזג כמות גדולה במיוחד של כפילים של שני מבצעי השיר: ג׳ורג׳ מייקל ומרי ג׳יי בלייג׳. הקליפ כלל גירסה מחודשת לשיר AS של סטיבי וונדר, ומאחר ומדובר בשיר אהבה בו על פי הפיזמון החוזר המספר אינו יכול להפסיק לדמיין את אהובתו בכל מקום הקליפ היה תרגום ויזואלי לרעיון המרכזי בשיר. הקליפ מציג פאב/מועדון שכולו מלא רק בג׳ורג׳ מייקלים ומרי ג׳יי בלייג׳יות. מיזוג הכפילים באמצעים הטכנולוגיים שהיו זמינים בתקופה זו עשה שימוש מרשים בתנועת מצלמה ממוחשבת שתיעדה שוב ושוב צמדי ״כפילים״, ונדרשו שעות מחשב רבות בתהליך הפוסט בכדי ״לתפור״ אותם לסצינה אחת.‬
לפניכם התוצאה הסופית:


דוגמא להמחשת מצב נפשי מסויים מופיעה בקטע הבא מהסרט ״ללא גבולות״. בסצינה זו גיבור הסרט, סופר תקוע, שמנסה לראשונה סם המרחיב משמעותית את אחוזי ניצול המוח שלו, חוזר לדירתו ומחליט לשנות את חייו הוא מנקה ומסדר את כל הבלאגן וחווה פרץ יצירתיות חסר תקדים. הבמאי ניל ברגר מסביר בסרטון הבא את ההחלטה להציג את הרעיון של ״חוויה חוץגופית״ בסצינה הסופית, כאוסף ״כפילים״ של גיבור הסרט המנקים את הדירה יחד. התוצאה מוצגת כאן:

 

דוגמא נוספת למצב נפשי מאוד ייחודי, לקוחה מהסרט ״להיות ג׳ון מלקוביץ׳״. הסרט עוסק בחלקו הגדול בניצול לרעה של ״שער״ סודי, המאפשר לחוות את העולם מתוך ראשו של השחקן ג׳ון מלקוביץ׳ למשך מספר דקות. בסצינה הבאה, ג׳ון מלקוביץ׳ שגילה את השימוש המסחרי שנעשה ב״שער״ לתוך ראשו, נכנס בעצמו לתוך ה״שער״ אל ראשו שלו וחווה חוויה מאוד יוצאת דופן במסעדה:

 

 

‭‬״נסיעה לאחור בזמן״ ‬

במספר סרטים העוסקים בנסיעה בזמן, מוצג הפרדוקס של ״היתקלות בעצמך״ באופן ויזואלי, על ידי צילום הסצינה מספר פעמים ממספר מרחקים בכדי לאפשר ״תפירה״ של הדמות ש״חזרה מהעתיד״ על הסצינה שהתרחשה ״בעבר״. במונחים של קולנוע תהיה זו סצינה שנראתה בשלב מוקדם יותר של הסרט או בסרט קודם, ועליה ״נתפרה״ זוית שונה הכוללת את הדמות מהעתיד שחזרה אחורה בזמן ונתקלה ״בעצמה״. אחת הדוגמאות הרבות המופיעות בסרט ״בחזרה לעתיד 2״, ממחישה את הגיבור הראשי כשהוא מנסה להתחמק מפגישה ״עם עצמו״. הוא מודע לסדר ההתרחשויות העומדות לקרות בדיוק כמו הצופים מאחר ובסרט השני בטרילוגיה זו נאלץ הגיבור לחזור לעלילת הסרט הראשון ולתקן התרחשות שתשפיע על עתידו. הסרט כולל דוגמאות רבות מסוג זה. זו אחת מהן: ‬

 

הסרט ״הארי פוטר והאסיר מאזקבן״ מציג דוגמאות מצויינות הממחישות דמויות המתחמקות מהתקלות ״בעצמן״ בעבר. השליש האחרון של הסרט מתרחש כולו לאחר ששתי דמויות ראשיות חוזרות אחורה בזמן לשלב מוקדם יותר של הסרט, בכדי ״לתקן״ אירועים שמשפיעים על עתידן ועל עתיד יקיריהם. לפניכם הסצינה בה הארי והרמיוני חוזרים מספר שעות אחורה בזמן לאירועים שהתרחשו מוקדם יותר בסרט:‭‬

 

תאומים או כפילים

בהנחה שאכן מדובר ב״תאומים״, או ב״כפילים״ בעלילה, טכנית מתאפשר כיום צילום של אותו השחקן כשהוא מבצע את התפקידים השונים בשיטות מתקדמות אך עדיין מדובר בתכנון לוגיסטי מורכב ובעבודת ״פוסט״ מורכבת לא פחות.
בגרסה של טים ברטון ל״צ׳רלי בממלכת השוקולד״, התקבלה החלטה מוקדמת לגבי דמויות האומפה לומפה האמורות להיראות כמעט זהות לחלוטין אותו השחקן גילם את כולן. כך קיבל השחקן דיפ רוי את אחד התפקידים המתישים ביותר הוא נאלץ לצלם מחדש כל אומפה לומפה המופיע בסרט ומאחר ומדובר בכמות גדולה מהם במרבית הסצנות בהן הם מופיעים גם כמות העבודה הטכנית היתה כפולה ומכופלת. מלבד תיכנון מפורט, העמדה וכוראוגרפיה של דיפ רוי בכל נקודה בה הוא אמור להופיע בסצינה, היה צורך לשלב מצלמה הנעה במסלול ממוחשב שוב ושוב, המון עבודת מסך ירוק/כחול בשילוב אביזרים מהסט האמיתי ולא מעט הכפלות בעבודת ה״פוסט״. לפניכם קליפ המציג את התהליך:

 

 

דרך אחרת להצגת תאומים, או כפילים נעשית באמצעות שילוב של צילומים של אותו שחקן המגלם את כל התפקידים, כאשר בכל סצינה שלו מול ״עצמו״, עומד מולו כפיל הלבוש באופן דומה לדמותו ״השניה״. כך ניתן לשלב תנועות מצלמה בסצינה כזו ו״לתפור״ את הכל מבלי שהצופה ישים לב למשהו. בטכניקה זו צולם הסרט ״אגדת האחים קריי״, בו שיחק השחקן טום הארדי את צמד התאומים קריי המאפיונרים. המשחק כל כך אמין וה״תפירה״ של ה״תאומים״ כל כך מוצלחת, עד ש תוך דקות ספורות שוכחים בקלות שמדובר באותו שחקן המגלם את שני האחים. לפניכם סרטון המציג את החלטת הבמאי וקטעים מהסרט:

 

בסדרת הפנטזיה ״אורפן בלאק״ העלילה נפתחת בבחורה העדה בטעות להתאבדות של ״כפילה״ שלה. מכאן ואילך היא מסתבכת במאבקי כח של תאגידים חובקי עולם להסתרת טכנולוגיית ״כפילים״ אנושיים שהיא תוצר ישיר שלה (מבלי שידעה על כך). טטיאנה מסלני הנפלאה (שזכתה לאחרונה בפרס אמי מוצדק מאוד על תפקידיה בסדרה) משחקת את כל הכפילות בדרך אמינה לחלוטין, המציגה אישויות שונות לגמרי, שבכל זאת חולקות קווי דימיון התנהגותיים

מאחר והכפילות השונות מניעות את העלילה ומופיעות יחד בסצינות רבות במקביל לשחקנים אחרים, נדרש כאן צילום מורכב במיוחד של כל סצינה עם כמה כפילות. בנוסף לשימוש במסך ירוק/כחול הסדרה מצולמת בעזרת ״כפילות״ חיות. טטיאנה משחקת את כל הדמויות אך כשהן מתקשרות ביניהן והמצלמה עוברת מפניה של אחת לגבה כדי להציג את השניה ה״כפילה״ החיה היא זו שעומדת עם גבה למצלמה מול טטיאנה. למרות הלוגיסטיקה המורכבת לפניכם אחד הקטעים הנפלאים ביותר בסדרה (בעיני) המציג קצת מאחורי הקלעים עם היוצרים:

 

ובנוסף קליפ המציג את התפירה הסופית על כל שלביה (עם הבלחות של המסך הכחול):

 

ולא אוכל שלא להזכיר את הסדרה ״Westworld״, המשתמשת ברעיון הכפילים כתחליף סינטטי לגוף האנושי המצאה המאפשרת חיי נצח. למעשה זהו רעיון מורכב שנוסה בהצלחה במספר לא מבוטל של יצירות בדיוניות (כולל סרט הקולנוע המוצלח ״הרוח במעטפת״, המבוסס במקור על סדרת קומיקס יפני).
לסיכום, יצירת ״כפילים״ באמצעים העומדים לרשותינו כיום אפשרית בהחלט למרות שמדובר בתיכנון וביצוע מוקפד ביותר. לפיכך, מתקבל הרושם כי מעטות הפנטזיות שלא ניתנות להמחשה ויזואלית בימינו ומאחר וזו המציאות – 
פלאי הטכנולוגיה בשילוב עם שחקנים מוכשרים תורמים להנאה כפולה ומכופלת 🙂

print

 

באותו נושא

כתבות נוספות שיכולות לעניין אותך:

  • נכתב ע"י
    כאשר מצלמים סרט וידאו ממספר מצלמות בו-זמנית, נדרשת ׳עריכה מרובת מצלמות׳. בעידן בו לרובינו מצלמת וידאו בטלפון הנייד ומצלמות ״סטילס״...
    30.06.2015 | כתב: מיכל וינס
  • נכתב ע"י
    הסטודיו לעיצוב חזותי של זגמייסטר & וולש בניו יורק עשיר בעבודות מרתקות. במאמר קצר זה נתמקד במספר עבודות העושות שימוש בטיפוגרפיה...
    30.06.2015 | כתב: מיכל וינס
  • נכתב ע"י
    ציפורים הן לבטח מבעלי החיים היפים והמסקרנים ביותר בטבע – שלל צבעים, גדלים, מקורים והתנהגויות שמהוות אתגר עבור כל חובב...
    30.06.2015 | כתב: מיכל וינס
-

שלח לחבר

מלאו את הפרטים הבאים:

    גללתם 1112 פיקסלים! רוצים שוב?

    להשארת פרטים
    -

    יש לנו עוד כל כך הרבה לספר, ואנחנו לא פחות מרשימים בטלפון ואחד על אחד. מוזמנים להתקשר: 4908* או להשאיר פרטים בטופס

    • רותם

    • ליהיא



      התקשר

      להשארת פרטים




      אתם מוזמנים למלא פרטים כאן ואנחנו נחזור אליכם