קולנוע אלהמברה- סרט ערבישראלי
השם לָילָה מוֹרָד (ليلى مراد) אומר לך משהו? אולי פָרִיד אֶל-אָטְרַש (فريد الأطرش) ? לבטח השם אוּם כּוּלת'וּם (ام كلثوم) מצלצל לך מוכר. רקע כללי, אלה היו כוכבי זמר מצריים, גדולי הזמר. נכון, היו גם עָבְד אֵל-חָאלִים חָאפֶז, עָבְד אל-וָואהֲאבּ ועוד ועוד, היריעה קצרה מלהכיל את כולם. אבל דבר נוסף איחד את השלישייה הראשונה, לילה מורד, פריד אל-אטרש ואום כולת'ום הופיעו בתיאטרון אלהמברה ביפו. תיאטרון עלום שם לתל אביבים אך לא לתושבי יפו.
התיאטרון
הוקם בשנת 1936 ברחוב קינג ג'ורג' 39. מי מאיתנו מכירים את המבנה על מיקומו בשדרות ירושלים ביפו, בתקופת המנדט
הבריטי נקרא הרחוב קינג ג'ורג', ובכלל הוקם תחת השם "שדרות ג'מאל פאשה" ב-1915, על ידי מושל יפו חסן בק. סקירה
היסטורית אף פעם לא הזיקה למישהו, הנה אתם בפני אחת נוספת…
בשר ההגנה הלבנוני, כי אם באדריכל אליאס אל מור שפעל בתקופת הבֶּל-אָפּוֹק ( Belle Époque)של מצרים, תקופה
שנמשכה בין השנים 1900 ל-1950 לערך. תקופה יפה, רומנטית, תקופה של עושר, פתיחות ושמחת חיים מאידך, בחלק אחר של
העולם, עוני מחפיר, שנאת אדם וייאוש. בין שתי המלחמות זוכה פלשתינה א"י בעדנה שלא ראתה מאות אם לא אלפי בשנים.
גלי עולים מאירופה וזרם פלאחים מארצות הסביבה מביאים תנופה כלכלית ותרבותית, רב תרבותית. בתחילה בונים היהודים
בסגנון אקלקטי עד שמגיעים היקים ותוקעים יתד בסגנון הבינלאומי. מולם האדריכלים הערביים, בוגרי האסכולה הצרפתית,
גם הם מחפשים שפה עיצובית מאפיינת ומתכננים לפי הבון-טון הפריזאי, סגנונות האר-נובו והאר-דקו. שיטוט ברחובות יפו
חושף בפנינו מבנים בסגנון אירופאי עם טוויסט אוריינטלי. ניתן לומר כי תחילת האדריכלות הישראלית והפלסטינית בארץ
ישראל היא אקלקטית, ושתיהן שואפות אל המזרח. בד בבד עם מלחמת התרבויות שנוצרת בא"י ועליית הנאציזם בגרמניה נרקמת
הפרדה סגנונית בין שתי התרבויות. בואם של יהודי גרמניה ופליטי הבאוהאוס מבשרי הסגנון הבינלאומי בארץ, הסגנון
מינימליסטי, נוקשה, אפשר לומר גרמני משהו. מנגד עומדים אדריכלים מצריים ולבנונים המביאים לארץ סגנון אוורירי
יותר, פתוח לאילוסטרציות, האר-דקו בלידתו וכמו הבאוהאוס גם הוא מחפש קווים ומאפיינים משלו. ההשראה הראשונית
לסגנון זה הוא האדריכלות המצרית הקלאסית.
חף מעיטורים מלוקקים, ואף על פי כן חוקים יש להפר, החזית סימטרית? נשבור ונעטר במגדל, נרצה קישוטים?
ערבסקות בהשראה מורית יעטרו כסורגים. אדריכל אליאס מור מתכנן היכל מונומנטאלי חריג לסביבתו הקרובה, חזיתו מדורגת
עטופה שיש לבן ושחור שהובא מאיטליה, מגדל מתנוסס, עליו שלט ניאון, מרכיב את המילה אלהמברה בלועזית. התיאטרון
משמש גם כאולם קולנוע ויכול להכיל עד 1,100 איש, המושבים מרופדים קטיפה אדומה כמותם וילונות המסך, אדום,
חָמְרֳא- על שמו נקרא הקולנוע, ׳אל-חמרא׳ הוא אלהמברה.
האימפריה העות'מנית גוועה וההשפעה המצרית מחלחלת
ותופסת מקום של כבוד בקרב ערביי פלשתינה. מעט נתונים יבשים. מי שהקים את התיאטרון הוא פאיק שוקרי כנע'אן (فائق
شكري كنعان), ב-1937 מחכיר פאיק את התיאטרון למָמְדוּח חָאפֵז אל נָאבְּלוּסִי יו"ר חברת "סינמה פלסטין". אותו
נאבלוסי מקים קולנוע נוסף בצמוד לאלהמברה וקורא שמו "קולנוע פָארוּק", על שמו של המלך המצרי. תיאטרון אלהמברה
פועל עד שנת 1948.
Alhambra, נותר בעינו ואנו נכנה את המקום בשמו המקורי עד עצם היום הזה. ב-1963 עובר המבנה לידיו של גוֹדִיק
האגדי וזה משנה שמו שמו ל"ג.ג." אלו לא ראשי תיבות לגולן גלובוס כי אם של גיורא גודיק. בפי תושבי יפו
הערבים, הבולגרים ושאר העולים החדשים נקרא האולם "אלהמברה" ונחשב לאחד המפוארים בארצנו. גודיק הופך את הקולנוע
לתיאטרון ומעלה על הבמה מחזות זמר בהם, 'כנר על הגג' (1965) בכיכובו של בומבה צור שלאחר מספר הופעות מצומצם
הוחלף על ידי רודנסקי. 'קזבלן' (1966) בכיכובו של יוסף ידין, 'גברתי הנאווה', 'המלך ואני', 'הלו דולי' ועוד כהנה
וכהנה וכל הצגה השביחה את חיי הלילה של יפו.
כאן' ושירים נוספים שהפכו נכס צאן ברזל. כילד השתעממתי מההופעה אך התפעלתי מהמקום, אמנם הכיסאות חרקו והאנשים
הסריחו מי קולון, אך הכניסה המרשימה וגודלו של האולם הותירו בי חותם עז.
מביא דחפורים, הורס את פנים המבנה ומחלק אותו למספר מפלסים על מנת להפכו לפסאז', המיזם נתקע מותיר צלקת עמוקה
במבנה והוא מדמם שלושה עשורים.
ליושנה. לצערי, הדבר היחיד שהבנק מחדש הוא שלט ירוק ומכוער שעוטף חזית מהוהה, אפורה ומתפוררת.
לעבור את הכניסה ולראות את המבנה בקללתו, העדפתי להביט מהחוץ כיצד צומחים בו שיחים, כדבלולי שיער אל אוזן קשיש.
מדי פעם מוסיפים לו פיגום לתמיכה, חיזוק למבנה בן ה-70.
המקום חווה עדנה מחודשת. אני עובר אחה"צ ברחוב, צופה בטיח החדש וצביטה בליבי. האם יהפך אולם התיאטרון למועדון
סגור אותו יוכלו רק מתי מעט לראות? הדלת נפתחת בפני עם חיוך של בחור בקבלה. "אפשר להציץ?". "בוודאי" אני מתבשר
ממנו, "יש לנו גם פינה קטנה המוקדשת להיסטוריה של המקום". מעניין אם טום קרוז היה פה, אני שואל בליבי ונהנה מכל
פינה ותמונה בפואיה. ניכר ששימרו את הקיים. היכל בן 90 שנה, ראה עליות ומורדות, אנשים מקרוב ומרחוק באו לראותו,
עד היום, חייו חזרו אליו.
השם לָילָה מוֹרָד (ليلى مراد) אומר לך משהו? אולי פָרִיד אֶל–אָטְרַש (فريد الأطرش) ? לבטח השם אוּם כּוּלת'וּם (ام كلثوم) מצלצל לך מוכר. רקע כללי, אלה היו כוכבי זמר מצריים, גדולי הזמר. נכון, היו גם עָבְד אֵל–חָאלִים חָאפֶז, עָבְד אל–וָואהֲאבּ ועוד ועוד, היריעה קצרה מלהכיל את כולם. אבל דבר נוסף איחד את השלישייה הראשונה, לילה מורד, פריד אל–אטרש ואום כולת'ום הופיעו בתיאטרון אלהמברה ביפו. תיאטרון עלום שם לתל אביבים אך לא לתושבי יפו.
